יול 07 2014

המלצות להתנהלות עם ילדים בעתות חירום

מאת: נושאים: כללי

ימים לא קלים עוברים על כוחותינו. אווירת מלחמה באוויר,

השגרה משובשת לחלוטין והילדים מטפסים על קירות הממ"ד.
מצב של איום קיומי כמו שאנחנו נמצאים בו כעת מעורר בנו לפחד,
לחץ וחרדה.  הפחד הוא תגובה הישרדותית נורמלית, אבל
כדאי לשים לב ולטפל בעוצמות החרדה.

ילדינו מפרשים את העולם בדרך כלל מתוך ההתנהגות שלנו,
עלולים לסבול אף יותר מלחץ וחרדה. עלינו להיות מודעים לכך
ולעשות מאמץ לשמור עם רוגע ולשדר ביטחון, לצד מתן לגיטימציה
לפחד הטבעי של הילדים והמבוגרים.
 

אלה כמה אסטרטגיות שיעזרו לכם להקל על הילדים (וגם עליכם)

    1. דובבו  –   חשוב שלילד תהיה הזדמנות לדבר על מה שהוא חווה,
      מרגיש, להביע את הפחד ומורת רוחו מהמצב. גם אם הוא חוזר
      על אותם סיפורים. חשוב לתת לילד להביע בדרכים שונות ולא רק
      בשיחה. כמו ציור, משחק בובות, משחק סוציודרמטי, כתיבת יומן או סיפורים…

       

    2. הקשיבו  –  הקשיבו הקשבה מלאה. הביטו בהם כשהם
      מדברים ונסו להבין מתוך דבריהם איך הם מרגישים.
      היו עם הילד, נסו להרגיש את רגשותיו של הילד.
      אל תשללו את אשר הוא אומר. אל תאמרו "אין לך ממה לפחד"
      כי זה פשוט לא נכון! תאמרו "אני שומע/רואה/מרגיש שאתה פוחד".

       

    3. שתפו  – שתפו את הילדים במה שאתם חשים,
      כמובן ע"פ יכולתם, (אין צורך להעמיס עליהם).  "גם אני פוחדת,
      לכן אני נכנסת לחדר ביטחון כשאני שומעת אזעקה ושם אני מוגנת" 
      "גם לי קשה עם המצב"  –  השיתוף הרגשי מקרב ונותן לילד
      לגיטימציה לדבר על רגשותיו. 

      child hiding

    4. הסבירו –   הדמיון אצל הילדים מפותח מאוד הרבה יותר
      מהמציאות ולעיתים הם גם חסרים מידע ולכן משלימים עם
      מידע על פי מה שנראה להם הגיוני. לכן יש להסביר לילדים
      את המצב (בהתאם לגילם). גם על מנת לקבל את שיתוף הפעולה
      שלהם חשוב לתת הסברים מפורטים.  "המצב בו אנחנו נמצאים
      נקרא מלחמה"  הרעש אותו אנו שומעים זה אזעקה"
      "כדי שנשמור על עצמנו יש להיכנס לחדר ביטחון",  ועוד.
      לא מומלץ לטייח או לומר "הכל בסדר" "שום דבר לא קרה".
      זה מבלבל את הילדים ומעביר מסר של הסתרה וסודיות,
      שמגביר את רמת החרדה.

       

    5. נסו לשמור על שגרה – במצבים של בלבול ולחץ, הצמדות לשגרה
      שומרת עלינו ועל ילדינו. שגרה מעניקה להם תחושה של ביטחון.
      לכן חשוב להיצמד לשגרה יומית של קימה, ארוחות, שעת שינה.
      חשוב לשמור גם על הגבולות הרגילים בבית. למשל, אם תמיד
      הקפדתם על ארוחות בפינת האוכל, יש להמשיך לשמור על כך
      ולא לאפשר לילדים להסתובב בבית עם אוכל.

       

    6. יוזמה ועצמאות –  גם יוזמה ועצמאות מעניקים תחושת ביטחון וכן
      הרגשת שליטה. לכן, יש לחפש איך עושים זאת בשגרה החדשה. 
      אפשר לשאול את הילד מה הוא רוצה שיהיה בחדר הביטחון
      (בובה שהוא אוהב, משחק או חפץ אחר אליו הוא קשור).

       

    7. עידוד – עודדו את הילד כל הזמן. לראות את החיובי בכל מצב, 
    8. את מה שיש ולא את מה שאין. (במשפחתי הפרטית הילדים
      שמחים לזכות לכמה ימי חופש לא מתוכננים ולמפגש היומיומי
      עם חברים). תנו תקווה לימים של שקט, ועודדו את יכולותיו של הילד.

       

    9. עשו דברים יחד – כשעושים דברים יחד קל לדובב את הילדים, 
    10. זה זמן נוח לשיחה הדדית, שיתוף הדדי, ולתת מקום ליוזמה
      ועצמאות. לתת לילד תחושה של מסוגלות ויכולת דרך בקשת
      עזרה בבית. כמובן שהעשייה המשותפת מעסיקה אותנו ומשחררת
      מהעיסוק במלחמה. אפשר  לבשל, לאפות , לסדר תמונות,
      מלאכות בית שונות, להרגיע אח קטן ועוד.

       

    11. שחקו יחד – משחקים בנדמה לי, משחקי קופסה שונים, לספר סיפורים, 

 

  • לצייר, לעבוד עם בצק וחומרים נוספים ע"פ גיל הילד.
    לשיר, לקפוץ ולרקוד. לעשות יחד את הדברים שאוהבים נותן
    הרגשה טובה, משחרר חומרים במוח הנותנים לנו הרגשת אושר עונג ורגיעה.

 

10. מגע –  שלבו מגע בכל פעולה. לחבק, לנשק, ללטף, לעסות.
המגע בגוף מאדם אהוב משחרר אף הוא חומרים מרגיעים ומענגים.
מעניק תחושת ביטחון ומפחית לחצים וחרדות.

מאחלת לכולנו ימים של שקט ושלום

מיכל (בממ"ד:-)

להורדת החוברת "Fun במרחב המוגן" לחצו על התמונה. תהינו!

fun-kit

 

עדיין אין תגובות

אוק 04 2013

ילדי במבוק

מאת: נושאים: כללי

פגשתי את נטלי וירון בתור לתערוכת הלגו לפני החג.
איך הולך?, (אני מתעניינת תוך שאני רואה בזווית העין
את עידן בן ה-10 מטפס על עמדת הכרטיסים, חולצתו
מוכתמת משאריות של מי יודע איזה חטיף).
האמת? – נטלי משיבה – הולך מדהים… –
די! – חשבתי.

נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו, לפני כחצי שנה.
פגשתי הורים מיואשים מהילד שלהם, מאוכזבים קשות,
כמעט נטולי תקווה. בכל משפט שלהם נשמע הייאוש.
בשיחות הראשונות לא הצלחתי לשמוע מהם מילה אחת
חיובית על עידן. כאב ענק היה שם. בוודאי. חרטה גדולה
ותחושת אשמה היו גם היו. היה גם רצון עז לשנות את המצב,
להביא מעט שקט וסדר ושליטה לחיים. אבל אלה היו מלווים
בחוסר אמונה גדול עם רזומה של אינסוף ניסיונות כושלים לתקן את הילד…

אני זוכרת כמה קשה היה לירון לחזור ולשוחח עם בנו.
ליזום זמן בילוי משותף אתו. כמה קשה הייתה לירון תחושת
הדחייה שהוא חש כלפי עידן. כמה קשה ולא נעים הרגיש לו
בהתחלה, כשהוא נדרש לומר לבנו מילים חיוביות ורכות,
מילות אהבה של אב לבנו. אני זוכרת איך עבדנו קשה על שינוי
דפוסי התקשורת בין ההורים לעידן. כמה חוסר אמונה, כמה
חוסר אונים. נדרש מההורים האלה אומץ רב כדי לעשות את השינוי.
וגם המון סבלנות והתמדה. המון!

הכי אני זוכרת את ההתרגשות שבה ירון סיפר לי על הנסיעה
המשותפת שלהם למוסך, לעשות טסט לאוטו של נטלי.
הוא סיפר לי על השיחה שהייתה להם. על החיבוק המגושם
שהגיע בעקבותיה. את הדמעות בעיניי ההורים האלה אני הכי זוכרת.
דמעות של פריצת דרך, של קרבה מחודשת, של תקווה
ממשית לתיקון הקשר הפצוע ולשינוי אמיתי.

מאז אותו האירוע מצבו של עידן רק הלך והשתפר.
האווירה בבית השתנתה לחלוטין ואט אט התחילו כולם ללמוד
מחדש איך לאהוב. עם הרגיעה ביחסים עם ההורים, הגיעה גם
המסוגלות של עידן להתמודד עם הקשיים הרבים שלו.
הוא קיבל את העזרה שהיה זקוק לה והתחיל לפרוח. ממש כך.
הוא גילה עניין בהרבה תחומים חדשים, התחיל ללמוד לנגן
על גיטרה, הפך לשף הראשי של המשפחה, חזר לרכב
על אופניים וציוניו השתפרו פלאים.

הקשיים של עידן לא נעלמו. אבל הוא לומד לנהל אותם נכון.
והוריו לומדים לאהוב את עידן בדרך שמעצימה אותו,
מחזקים את הקשר ביניהם ומעלים את עידן על מסלול ההצלחה.

לכבוד ירון ונטלי האמיצים, לכבוד עידן – הילד הפורח ולכבוד
כל המשפחות המתמודדות עם גידול ילדים מאתגרים,

סיפור הבמבוק:

האם אי פעם ראית עץ במבוק?
זו חוויה מעוררת השתאות לראות את העץ,
מכיוון שהוא יכול לגדול לגובה של 35 מטר.
מה שמעורר השתאות גדולה אף יותר הוא,
כיצד הוא גדל. סיפור סיני עתיק על חשיבות הטיפוח היומיומי.

ראשית, צריך להשיג ענף במבוק, לחפור בור
באדמה ולקבור את כל הענף, כך שלא יראו אותו.
במשך חמשת השנים הבאות, יש להשקות את
הענף כל יום, 365 יום בשנה. אם נדאג בהתמדה
להשקותו במשך אותן חמש שנים, יופיע העץ ביום ה-1825.

אז, האדמה תפתח את פיה והעץ יופיע.
מה שקורה אחרי כן, הוא תופעה יוצאת דופן של עץ הבמבוק.
העץ יעלה לגובה של 35 מטר תוך שישה שבועות.
נוכל להתרווח אחורנית ולראות כיצד הוא גדל.
יש אנשים האומרים, שלוקח לעץ הבמבוק שישה שבועות
לגדול ואחרים אומרים שלוקח לו חמש שנים ושישה שבועות.
אפשר להניח שזה תלוי באדם שהשקה את העץ.

ומה באמת קרה במשך כל השנים האלה?
מתחת לפני האדמה התפתחה רשת מסועפת
של שורשים שתוכל לתמוך בצמיחתו המתפרצת
של הבמבוק. צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה.
כל טיפת מים חשובה. כל צעד קטן משפיע לטובה.
יתכן ולא תבחין מיד בהבדל, אבל הצמיחה מתרחשת.

אל תתייאשו.
בנחישות עיקשת תמשיכו לטפח את שורשי האדם
אותו אתם רוצים שילדכם יצמח להיות, ובסופו של דבר
יפרוץ גם הוא ויגיע לגבהים עצומים.

bamboo tree 

עדיין אין תגובות

ספט 01 2013

סוף הסיפור על מריבות בין אחים

מאת: נושאים: כללי

בפוסט הקודם סיפרתי לכם איך גיליתי שהילדים שלי רבו בשבילי.
איך הם היו משחקים יפה יפה בשבת בבוקר, כל עוד לא הרגישו
בנוכחותי. השלווה ושיתוף הפעולה היו יכולים להימשך שעות רבות,
עד הרגע בו הופעתי בסביבה. זה היה האות לפרוץ מלחמת עולם.

זו הייתה הסיבה שהביאה אותי להחלטה להישאר במיטה כמה
שיותר מאוחר, כדי שהילדים לא יריבו, עד שהפכתי ממש בת ערובה
במיטה שלי. אמנם זה היה נחמד בהתחלה, לישון עד מאוחר (9:15),
לא אכחיש, אבל בשלב כלשהו נעשיתי קצת רעבה, ורציתי מן
הסתם גם ליהנות מבוקר שבת שקטה עם עצמי (ועם הילדים שלי,
לפעמים).

חשבתי שאני גאון, שעליתי על הפטנט המושלם לבוקר שלו
וללא מריבות. מה שקרה בפועל היה שבזבזתי המון זמן בתנוחה
מאוזנת עם בטן מקרקרת. וכשכבר קמתי, לא זכיתי לרגע אחד של שקט ושלווה. לא כיף.

 

עם הזמן גיליתי גם תגלית מדהימה: זו לא הייתה תופעה חולפת.
הסיפור חזר על עצמו פעם אחר פעם ולא ראיתי סימנים של שיפור.
עד שבוקר אחד, משעמם במיוחד, הבנתי כמה ההחלטה שלי להישאר
במיטה עד מאוחר הייתה שגויה. "מה בעצם את רוצה?" שאלתי
את עצמי באותו הבוקר. עניתי שאני לא רוצה שקט תעשייתי בלבד,
שאני לא רוצה להhעלם ולא להיות נוכחת אלא ההיפך. אני רוצה להיות
חופשיה בביתי. אני רוצה להפסיק להתחבא ולהתחיל ליהנות בחברת הילדים שלי!.
בעצם מה שהכי רציתי היה להפחית את המריבות.

kids fight 

אז אם המריבות היו למעני, על מנת לזכות בתשומת הלב שלי
ובמקום משמעותי בעיניי, איך אגרום להם להפסיק לריב?
הבנתי שאני עושה בדיוק את ההיפך ממה שהילדים צריכים.
הם צריכים תשומת לב, ואני מתחבאת במיטה. הם מחפשים
משמעות ומקבלים אותה, שלילית!. הם לא צריכים מריבות – הם צריכים אותי!.
מהרגע שהבנתי שהמריבות הן בעצם קריאה עבורי, קיבלתי
החלטה (אני מודה, לא האמנתי שזה יצליח, אבל הבטחתי לעצמי
לא להישבר). במקום להסתתר כשהילדים מסתדרים יפה ולצוץ רק
כדי למלא תפקידי שיטור ובקרה, אעשה בדיוק ההיפך: אופיע
בכל פעם שהם משחקים יפה ואתן להם תשומת לב ומשמעות,
ואתעלם (אשתדל מאוד מאוד – מבטיחה) כשהם רבים. כך אלמד
אותם שהם יכולים לזכות בתשומת הלב לה הם זקוקים, מבלי
שהם נאלצים לדרוש אותה ממני בכוח.

 

וזה עבד, אתם שואלים?. זה עבד כמו קסם! זה היה כל כך פשוט,
שלא הבנתי איך לא עליתי על זה קודם. בכל פעם שהם שיחקו יפה
ניגשתי אליהם עם חיוך, ליטפתי ראשים, נישקתי לחיים ואמרתי
כמה אני גאה בהם, ביכולת שלהם לשחק יפה ביחד, כמה כיף לי
לבלות בוקר שבת בשקט ושלווה בזכותם. אפילו הקפדתי להציע
להצטרף אליהם למשחק מדי פעם ולהדגיש שנעים לי לשחק אתם
כאשר הם לא רבים. אני מודה שתחילה הם לא ממש הבינו מה
אני רוצה מהם עם כל המחמאות הפתאומיות האלה. ולמען ההגינות,
המריבות לא הפסיקו באחת. אבל אם היה ויכוח, הקפדתי להחזיר
את הכדור אליהם, לעודד אותם למצוא פתרון בעצמם. תוך זמן קצר
מאוד מצאתי את עצמי מובטלת מתפקיד השוטר התורן. יושבת עם
הקפה שלי והקטנים משחקים על ידי. קוראים בשמי רק כדי להראות לי
מה הם המציאו או לשתף ברעיונות שלהם. איזה אושר.

הילדים הפסיקו לריב. ואני התחלתי ליהנות.

 

אחים רבים. נקודה. מרבית המריבות נועדו למשוך את תשומת לבם
של ההורים ולזכות במקום משמעותי במשפחה.
אתם כבר יודעים מה לעשות עם זה.

יש סיבות אובייקטיביות לחלוטין שמובילות לעימותים בין אחים,
כמו חילוקי דעות במהלך משחק, העדפות שונות בשעת צפייה בטלוויזיה, ועוד.
הבית הוא מגרש האימונים של הילדים. זו הזדמנות עבורם להתנסות
בפתרון קונפליקטים בשטח בטוח. ראשית, קבלו זאת כעובדה ואל תצפו
שלא יהיו בבית ויכוחים. ועכשיו, הנה כמה כללים שיעשו לכם סדר בכל
הנוגע לתפקיד שלכם כשהילדים רבים:

  1. פה זה לא בית משפט! אל תנהלו חקירה משטרתית ואל תשפטו.
    אתם ההורים של כל הילדים המעורבים ותמיד יהיה אחד שיפגע.
    הימנעו מלקחת את תפקיד השופט ולפסוק מי אשם ומה גזר הדין
    עבור כל אחד. אתם מנציחים את תדמית הקורבן של האחד ואת
    תווית "המציקן" של האחר. אתם מונעים מהילדים לקחת אחריות
    על המעשים שלהם ולא מאפשרים להם לפתח אמונה ביכולתם
    לפתור את הקונפליקטים שלהם בעצמם.

     

  2. אל תתערבו. עצם ההתערבות שלכם מתגמלת את הילדים בתשומת לב
    על התנהגותם הלא רצויה. התאפקו. ברגע שתפסיקו להתערב,
    המריבה כבר לא תשתלם.

     

  3. מצד שני, אל תתעלמו. חשוב שהילדים ידעו שאתם שומעים ורואים
    מה קורה, שאכפת לכם. אבל הימנעו מנקיטת עמדה שיפוטית.

     

  4. אל תקפצו לגשר ולהציע פתרונות. השתדלו לא להתערב אלא במקרים
    של אלימות פיזית או מילולית (כל בית על פי בחירתו). הסבירו לילדים
    שאתם סומכים עליהם שימצאו פתרון יצירתי לבעיה. אם תניחו להם,
    הם ילמדו לשחק בתורות, לוותר, לנהל משא ומתן ועוד.

     

  5. אם הריב חצה קו אדום (אלימות, צעקות, בהתאם להחלטה שלכם),
    הפרידו כוחות. בלי כעס ובלי צעקות. הסבירו: אתם לא מצליחים להסתדר
    כרגע, אז לא תשחקו ביחד עד שיירגעו הרוחות.

     

  6. למדו את הילדים "לנקות את הלוח". גם מבוגרים רבים לפעמים.
    הסבירו לילדים שחילוקי דעות הן דבר לגיטימי בין אנשים ותנו דוגמאות מחייכם.
    אחרי שהרוחות נרגעו, עודדו אותם לדבר על מה שקרה ולמצוא
    דרך יעילה לפתרון הקונפליקט.

מאחלת לכולנו המשך רגעים מתוקים של שיתוף ושלווה.

עדיין אין תגובות

אוג 18 2013

שלא נגמור כמו קין והבל

מאת: נושאים: כללי

kids fightביום שני האחרון הטלפון צלצל ב- 23:00… מוזר… מה קרה לאביבה?
אולי התבלבלה במספר? אולי יש לנו פגישה מחר והיא לא יכולה להגיע?…
בודקת ביומן. לא. נפגשים ברביעי… מחליטה לענות. קצת עייפה וקצת מסוקרנת.
בצד השני של הקו אביבה מתנצלת: "מיכל, אני מצטערת על השעה.
אם זה מפריע תגידי לי. אני פשוט כל כך מודאגת…"  אביבה נשמעת מאוד נסערת.
אני נושמת עמוק. גם באחת עשרה בלילה לפעמים אנשים צריכים שמישהו יכיל אותם…

 

אביבה מספרת: "היה לנו יום גיהינום, מיכל. מארבע אחר הצהריים הם
רבו וצרחו והרביצו! הם התווכחו על כל דבר! הם רבו על הטלוויזיה.
עומר חטף להלל את השלט והלל בעט בו וצרח עליו (אני לא ראיתי את זה.
הייתי במטבח. רק שמעתי את הצרחות והבכי של עומר). עומר התחיל
לבכות ולצרוח: אמאאאאא, הוא הרביץ לי!!! (מטומטם!), הוא לא נותן לי!!! (איהההההה!!!).
אני כל כך נפגעתי בשביל עומר… למה הלל מרביץ לו?! הילד הזה לא מבין
שהוא לא יכול להרביץ לאחיו הקטן?! לא משנה מה, אני לא מוכנה שהוא יכה אותו!
כל כך כעסתי עליו. ניגשתי אליו והסברתי שאני לא מוכנה שהוא יכה,
(ועומר צורח לי באוזן!!! – לא הצלחתי להרגיע אותו). אמרתי להלל שזו הפעם האחרונה
שהוא בועט באחיו ובפעם הבאה אין טלוויזיה. אז הלל התחיל לבכות ולצעוק שעומר
חטף לו ומה אני מתנפלת עליו כל הזמן. רק אז הבנתי שזה התחיל מעומר והשלט.

 

אז צעקתי על עומר שאסור לחטוף, תוך כדי שהוא בועט בי וצורח כאילו מישהו
חותך לו בבשר החי!. מאותו הרגע הם לא הפסיקו לריב. מיכל, הראש שלי מתפוצץ!
אין לי כבר כוחות לחופש הזה! הם כל הזמן רבים. למה הם לא לומדים להסתדר?
הם הרסו לי את הערב. רק כעסתי וצעקתי עליהם היום. הם הלכו לישון בוכים וכועסים
ואפילו לילה טוב ממני לא קיבלו כמו שצריך… (אביבה כבר כמה דקות בוכה).
אני מצטערת על השעה אבל רציתי לבדוק אם אפשר להקדים את הפגישה שלנו למחר.
אני לא יכולה לעבור עוד יום גיהינום אחד כזה".

 

ניחשתם נכון. הפוסט עוסק במריבות בין אחים. השיחה עם אביבה הזכירה לי כמה
הנושא הזה מקבל תאוצה בחופש הגדול. הילדים מבלים שעות ארוכות בבית,
משועממים, והבית הופך לשדה קרב.

——————————————————————————————————–

אספר לכם אנקדוטה על הסיבה האמתית בגללה אחים רבים.
לא תאמינו אבל גם אצלי בבית, לפני הרבה שנים, כשילדיי היו יותר צעירים,
הם רבו המון, (המון הכוונה להמון, המון, המון!). אני זוכרת ימים כאלה מאוד
דומים ליום של אביבה, בהם נקראתי לזירה פעם אחר פעם לעריכת בוררות
והפרדת כוחות. גם אותי זה הטריף, סיפור המריבות. בבוקר שבת חורפית אחת
התעוררתי לרחשי ילדיי הלוחשים במטבח. לא הבנתי איך קרה שאף אחד
לא קפץ לי על הצלעות תוך הכרזה: "אמא, כבר בוקר. תזיזי את אבא שיהיה לי
מקום באמצע".

 

 

נבהלתי! מה קרה? מושיטה יד לעבר החצי של בעלי במיטה, בטוחה שקרה נס
והם הצליחו להעיר אותו… מבינה שהייתי אופטימית מדי: הוא ישן לצדי. אז איך זה יכול להיות?
אולי הם קנו אמא אחרת? לא. מאיפה ישיגו כסף לזה… אולי אמא שלי באה בהפתעה
והיא נמצאת אתם למטה? (מקשיבה… אין אף אמא משום סוג שם אתם)…
ברגשות מעורבים ( מעורבים בעייפות עמוקה), החלטתי שהקטן כבר גדול מספיק
כדי להסתובב לבד בבית והגדולה כבר גדולה מספיק, נקודה.

 

"אני לא קמה. הרי בטח בעוד חמש דקות הם יריבו. אנצל את הרגעים היקרים האלה עד הסוף…"
אכולת נקיפות מצפון נשארתי במיטה, משתדלת לנמנם תוך כדי הקשבה דרוכה
למתרחש במטבח (מיומנות שלקח לי שנים לפתח אחרי זה), והילדים, כלום.
רק לחישות וצחקוקים ושלווה. אני שומעת איך הגדולה מכינה לקטן שוקו ומחממת
במיקרו (כך גיליתי בדמעות של התרגשות שהיא יודעת להכין שוקו בעצמה… וגם כמה
היא אוהבת ושומרת על אחיה הקטן). אני עדיין שוכבת במיטה, מחכה לפיצוץ שיגיע
ממש בכל רגע.

 

 

שעה תמימה חולפת (בציפייה)  והם משחקים כל כך יפה למטה…אני ממש מבולבלת.
אבל זה לא יפה שהילדים ערים והאמא ישנה. לא כך סדרי העולם.  אני מחליטה:
"קומי לטפל בילדים המוזנחים האלה. תראי כמה הם אבודים ובודדים, שהם נאלצו
לשמור האחת על השני במקום לריב"…

אני קמה. ממהרת ללבוש משהו חם על הפיג'מה ורצה להציל את הילדים שלי.
בעוד צליל צעדי הראשון נשמע במדרגות, עולה מלמטה צרחה איומה: "אמאאאאא!, הוא נשך אותי!!"…

 

הסרט הזה חזר על עצמו מספר פעמים בשבועות שלאחר מכן.
עד שיום אחד הבנתי: "הם רבים בשבילי! הם משחקים כל כך יפה כשאני לא בסביבה,
והם רבים כשאני מופיעה!!!". תובנה מדהימה. מאותו היום הפכתי להיות בת ערובה
במיטה שלי. לא משנה כמה זמן חיכיתי, נותנת עוד צ'אנס למריבות, שום דבר.
הילדים פשוט לא רבו! אבל מהרגע שהופעתי, תוך כמה שניות השלווה הופרה.
זה היה ברור כשמש: אין אמא – יש שלווה. יש אמא – יש מלחמה.

במשך חודשים ארוכים אחר כך נשארתי במיטה כמה שיותר מאוחר…

יש עוד סיבות למריבות בין אחים, כמובן. אבל תשומת הלב שלנו והמשמעות
שלהם בעינינו הן הסיבה העיקרית.

על מדוע ההחלטה שלי להישאר במיטה עד מאוחר הייתה גרועה, ומה אנחנו
צריכים לעשות כשהילדים רבים, בפוסט הבא.

עדיין אין תגובות

אוג 06 2013

לטפס על הקירות

מאת: נושאים: כללי

הילד שלי החליט לעשות כבוד לביטוי "מטפס על הקירות".
טוב, לא על הקירות ממש, למרות שהוא בהחלט מנסה.
אבל על הרהיטים כן. מאז שנגמרה הקייטנה הוא עבר לגור
על המזנון הגבוה בסלון. (מאוד רציתי לצרף תמונה שלו אבל
לא קיבלתי ממנו אישור… עדיין עובדת על זה).
  

לרוב, הוא הולך לחברים או מארח אצלו וגם פוגש חברים בבריכה
ומבלה שם שעות רבות. אבל יש ימים בהם החברים בחופשה
או הילד רוצה מנוחה, או שזה פשוט לא יוצא. הימים האלה הם
ימי המזנון הגבוה. יש לו שם את כל הדרוש לבילוי קיץ איכותי מול
הטלוויזיה: קודם כל הוא ממוקם בזווית ישרה ובמרחק המומלץ על פי
התקן ממכשיר הטלוויזיה.
  

ביום הראשון הוא רק הזיז את האגרטל והקישוטים למקום בטוח
ושכב לו למעלה בכיף. ביום השני הוא כבר הבין שהסידור הזה
נאה לו ועמל על מקצה שיפורים שיתאימו למגורי הקבע: הוא ארגן
לעצמו שם כרית נוחה והוריד סופית את התמונה מהקיר ש"כל
הזמן נפלה כי היא התנגשה עם הרגל שלו".
  

הילד לא הסתפק בזווית הנוחה ובכרית. הוא הרי מבלה שם על
המזנון כמה שעות טובות ביום. בכל זאת, צריך לטפס על גב הכורסה
ומשם לעבור לרמקול הקטן שמעל הרמקול הגדול כדי להגיע לעמדת
הצפייה. זה באמת לא הגיוני לטרוח לרדת ולעלות שלושים פעם
ביום לצורך סיפוק צרכיו הבסיסיים… אז שירותים הוא לא חשב
לארגן לעצמו על המזנון עדיין, אבל מזווה עשיר ומפנק הוא הקים
גם הקים. לאט לאט הוא העלה לשם מצרכים וכלים: בקבוק שתיה,
שקית ממתקים. אפילו יש לו שם כוסות אקסטרה לאירוח מזדמן.
  

אני בינתיים רצתי לבדוק מהם כיסויי פוליסת הביטוח שלנו לתאונות
וסיכמתי אתו שהוא יכול להמשיך לגור על המזנון כל עוד הוא מטפח
את המגורים ושומר על הסדר והניקיון.
  

אתמול הילד הזמין חבר לביקור. אני חשבתי "לביקור בחדר שלו,
בגינה…" מסתבר שהכוונה שלו הייתה "ביקור במגורי הקבע שלו
על המזנון"… בדיעבד, אני לא מבינה מה לא הבנתי. הבית על המזנון
הגבוה הוא אטרקציה לא נורמלית. אז איך לא לאפשר גם לחברים
ליהנות ממנה? הם הכינו להם ארוחת ערב (היה ברור שאני לא אסכים
להגיש להם לשם שום דבר!) והצטופפו להם על המזנון הגבוה בין
הצלחות והחטיפים והכריות.

אני בינתיים התפללתי שאף אחד לא ייפול משם וחזרתי לעיין בפוליסת הביטוח…
מחפשת כיסוי לצד ג' ומודה 
על כך שיש לילד שלי חברים לשחק אתם על המזנון הגבוה.

ברור לכולנו כמה חשוב לעודד את הילדים לפגוש חברים במהלך החופש, אבל ביקור 
חברים היא לא תמיד חוויה קלה עבור ילדינו. 
כדי לעזור לכם לעזור לילדים שלכם לעבור את הקיץ בכיף עם חברים,
הכנתי לכם  12 כללים לביקור חברים מוצלח:

זכרו: הבית הוא המבצר של הילדים. לעיתים, בשל הקשיים הרבים אתם הם
מתמודדים בבית הספר ובחברה, הבית הוא המקום היחיד בו הם יכולים להרגיש
שליטה וביטחון. לכן, הרבה פעמים ילדיADHD נעשים רכושניים בביתם, לא
מאפשרים לאורחים לגעת במשחקים אהובים ומרגישים צורך להיות הקובעים
הבלעדיים. הם לא מצליחים להתחשב ברצונות האורח ולא מסוגלים להתפשר.

תפקידנו לתווך ולעודד אותם ליזום מפגשים חברתיים, להעמיק את ההבנה
החברתית שלהם ולעזור להם ללמוד את כללי האירוח.

  1.       נסו לארגן פגישה או שתים ראשונות בשטח ניטראלי מחוץ לבית:
    בגן השעשועים בליווי שלכם, בפיצרייה או במגרש המשחקים למשחק כדור.
  2.      הזמינו רק ילד אחד לביקור, על מנת למנוע "משולש" בו המארח עלול למצוא עצמו מיותר.
  3.       קבעו מראש עם הילד כללים להתנהגות בבית בזמן אירוח. אל תקחו
    את הכללים כמובנים מאליהם: האם חדר ההורים מחוץ לתחום? האם מותר
    לפתוח את המקרר ולהציע כל דבר או שצריך לבקש רשות מאמא?
    האם מותר להביא משחקים לסלון?. נקודות נוספות שכדאי להבהיר:
    אסור לטרוק דלתות, אסור/מותר להתחבא בתוך ארונות, אסור לרוץ במדרגות,
    מותר/אסור להזמין את האורח להישאר לארוחת ערב, כללים לשימוש במחשב, ועוד.
  4.      השתדלו להעסיק את האחים והאחיות ולא לאפשר להם להשתתף באירוח 
    בפעמים הראשונות, לפחות עד שתווצר דינמיקה טובה עם האורח.
    זאת על מנת למנוע מצב בו המשחק עם האח או האחות הופך ליותר אטרקטיבי
    וילד ה-ADHD  שלנו נשכח מאחור.
  5.      נסו להפגיש את הילד עם אורחים בגילאים שונים, גם בוגרים וגם צעירים ממנו,
    על מנת לפתוח את מגוון האפשרויות שלו.
  6.      התכוננו לביקור בהתאם להכרות שלכם עם "המוקשים" האפשריים:
    אם אינכם מעוניינים שהאורח ישחק עם המים בבריכה המתנפחת – רוקנו אותה!,
    הזיזו מכשולים מסוכנים ומפתים, החביאו צעצועים שילדכם רגיש אליהם ולא מעוניין לחלוק,
    הכינו 2 מכל דבר (במידת הצורך).
  7.       אל תשתלטו על האירוח. חשוב שהילד יקבל את האורח בדלת ויהיה
    אחראי על ההיכרות ועל האירוח כולו. הכינו אותו מראש כיצד לקבל את
    פני האורח ואיך לנהוג. שימרו על מרחק ועזרו אם יש צורך.
  8.     תכננו את הביקור. אל תשאירו את הפעילויות ליד הגורל. תכננו ביחד עם
    הילד את מבנה הביקור: משחק לגו, הפסקת חטיף/שוקו, צפייה בסרט.
  9.      ערכו הפסקת אוכל קצרה על מנת למנוע שעמום ולעודד אינטראקציה עם האורח.
  10.   לילדים יש נטייה לזכור את 15 הדקות האחרונות של הביקור ולשפוט
    את החוויה בעיקר על פיהן. לכן, וודאו שסוף הביקור הוא זמן כיף. אפשר לסיים
    את הביקור בארוחה טעימה, בצפייה בסרט אהוב או בהכנת תוצר משותף.
  11.   הקפידו לארח מספר פעמים בביתכם לפני שעורכים ביקור גומלין. כך שילדכם
    ירגיש יותר בטוח בקשר עם החבר לפני שעליו להתמודד מחוץ לטריטוריה שלו.
  12.   אחרי הביקור ערכו ניתוח: שאלו ושתפו את הילד – מה עבד, מה לא עבד,
    מדוע לדעתו, כיצד אפשר היה לעשות אחרת ומה כדאי לעשות בפעם הבאה.
    חשוב להימנע מנימה ביקורתית ולעודד את הילד להסיק מסקנות ולהציע אלטרנטיבות משלו.

מאחלת לכל הילדים שלנו חופש נעים ורגעים טובים מאלה שאפשר לחוות רק עם חברים!

הבית על המזנון. הדייר סרב להצטלם... עובדים על זה

הבית על המזנון. הדייר סרב להצטלם… עובדים על זה

עדיין אין תגובות

יול 26 2013

אי שפיות זמנית – כללים לניהול שגרת חופש שפויה

מאת: נושאים: כללי

זהו. ניסיתי להכחיש שהרגע הזה יגיע בסוף.
התחמקתי מהמחשבה הטורדנית על מה שמחכה לי.
אפילו הקפדתי לסנן שיחות טלפון מחברות שניסו לדבר אתי על הנושא הזה בימים האחרונים.
כשנתקפתי חרדה והדופק עלה חייכתי לעצמי ושיקרתי בלי בושה: יהיה בסדר.
כמה גרוע זה יכול להיות? בטוח השנה יהיה אחרת… מקסימום תברחי לחו"ל, אמרתי לעצמי…
ניסיתי לא לחשוב על זה. שום דבר לא עזר. הימים חלפו במהירות.
השבועות ברחו ללא שליטה. והנורא מכל קרה: נגמרה הקייטנה.

———————————————————————————————-

הילדים בבית. הגדולים שוכבים על הספה כבר חודש ימים והצעירים,
חונכים את ימי החופשה האמתית שלהם ממש השבוע. ימי הבטלה האינסופית
בעיצומם ויש תחושה שהבית יוצא משליטה. אנחנו מנסים לעודד את הילדים שלנו
לעשות משהו מועיל עם עצמם, אולי לעזור יותר בבית, להפתיע אותנו עם חדר מסודר
או ארוחת צהריים מפנקת (הגזמתי) אבל אין קול ואין עונה…
ככל שהימים עוברים, הבטלה מעמיקה. המתבגרים מתעוררים ב17:00 ונרדמים
אחרי הזריחה, פיצה ו"מילקי" הפכה להיות ארוחת הבוקר המועדפת על בני הבית והטלוויזיה
דולקת 24 שעות ביממה בכל החדרים. חייבים להודות: הילדים משועממים, והשעמום לא עושה להם טוב.

————————————————————————————————

אנחנו רוצים שהילדים ייהנו מהחופש כמו שמגיע להם, אבל שלא יאבדו לחלוטין את הראש בדרך.
אנחנו רוצים לשמור על שפיות מינימלית בתוך הבית. בכל זאת, אנחנו עדיין משפחה!.
עם הזמן גם ההרגלים הבסיסיים נשכחים כאילו לא היו: כל היום בפיג'מה,
(או כל השבוע? – מתי הוא התרחץ בפעם האחרונה?!), שקיות של חטיפים מתנוססות להן
בכל הבית ומצב הרוח כבר לא מה שהיה. הילדים עצבניים יותר, מדוכדכים יותר…
לפעמים בגבול המעורר דאגה.

—————————————————————————————————

אולם כולנו מתקשים במידה כזו או אחרת לתפקד היטב במצב של היעדר מסגרת ומחויבות.
אבל עלינו לזכור שלאנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז, הדבר קשה שבעתיים.
קשה להם הרבה יותר להניע את עצמם לפעולות, אפילו הבסיסיות ביותר, כאשר המסגרת
המחייבת נעלמת. וגרוע מכך, הם לא מצליחים לחזור לתפקוד ולהרגלים, כפי שאנשים אחרים מצליחים.

————————————————————————————————–

אז איך מוצאים את האיזון בן החופשה נטולת המסגרות ובין התפקוד המינימלי
שישמור על שפיות הילדים (וההורים!)?: יוצרים שגרת חופש.
הכנתי לכם היום כמה כללים שיעזרו לכם לנהל שגרת חופש בסיסית, לחוות חופש גדול
בריא יותר ולחזור במהירות ובקלות לשגרת הלימודים.

  1. קבעו שעת שינה מקסימלית.
    גם אם מאוחרת הרבה יותר משעת השינה הרגילה וגם אם הילדים מוחים ומתלוננים.
    לחומרים המופרשים במוח בזמן השינה (בחושך ובאור) חשיבות גדולה.
    אפשר כמובן מדי פעם להפוך את היום והלילה, אך כאשר היום מתהפך בדרך קבע,
    הדבר גורם לדכדוך, לירידה במצב הרוח וחוסר אנרגיה. בסופו של דבר,
    היום ההפוך פוגע בתפקוד הילד והמשפחה, מנתק את הילד מהנעשה בבית,
    פוגם בתקשורת עם הסביבה ואף עלול להביא לדיכאון. נהלו שיחה עם הילדים וקבעו
    שעת שינה בהתאם לגילם ובהסכמתם והקפידו לקיימה.
  2. נרדמו בשעה סבירה? נהדר. על מנת לשמור על מחזור תקין של ערות ושינה,
    כולם מתעוררים לפני 12:00 בצהריים.
    הסבירו לילדים את חשיבותה של שגרת שינה תקינה והעירו אותם (עדיף כמובן
    שהם יתעוררו עם שעון מעורר) בשעה שקבעתם. נוסף לשמירה על מסגרת של ערות ושינה,
    הדבר ימנע דילוג על ארוחות מזינות וחשובות , גם מההיבט של התקשורת המשפחתית.

    כמובן שמותר מדי פעם לחרוג מהכלל הזה אם יש סיבה מוצדקת,
    אבל חשוב לחזור לשעת ההשכמה ביום למחרת.
  3. שומרים על שגרת בוקר: לא נשארים כל היום בפיג'מה.
    בקשו מהילדים לנהל שגרת בוקר רגילה, לצחצח שיניים, להסתרק ולהתלבש.
    הפעולות האלה מהוות מן הצהרה פסיכולוגית "הנה, התחלתי את היום. ביום מתפקדים".
    אפילו שהיום שלהם מתחיל מול הטלוויזיה, עצם ההכנות מעוררות אותנו ומכניסות אותנו למצב פעיל.
  4. תזונה: הקפידו שיהיה בבית אוכל מבושל וארוחות מסודרות
    כמו במהלך השנה. בקשו מהילדים לאכול ארוחת בוקר כרגיל ולא כוס קולה
    וחבילת תפוצ'יפס במקום. הכנת ארוחת בוקר מעודדת את הילדים לפתח עצמאות
    ותחושת מסוגלות. ארוחות מסודות עוזרות בשמירה על השגרה, מחזקות בעיניי הילדים
    את ערכה של תזונה בריאה מאוזנת ועוזרות לשמור על המשקל.
  5. תכננו עם הילדים מיזמים נקודתיים בבית והיו שותפים לביצועם.
    החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לעשות סדר במגירות, לעצב מחדש את החדר,
    לצבוע קירות, להקים גינת ירק ביתית או להכין ארוחת ערב לכל המשפחה.
    כן, ולכל אלה שעושים עכשיו פרצופים וכועסים עלי שאני מפילה עליהם עוד משימות:
    זה חופש להם, לא חופש מהם. מה לעשות? חלק מחובתנו כהורים להישאר מעורבים
    ולבלות אתם זמן איכות, גם בחופש הגדול. זו הזדמנות נהדרת לאפשר לילדים תחושת
    מעורבות ומועילות במשפחה ולחלוק אתם עשייה שאיננה קשורה בחובות לימודיות.
    כך תוכלו לחוות קרבה מחודשת עם הילדים ולחזק את התקשורת ביניכם.
    בנוסף, העיסוק במלאכת ידי וביצירה נותן תחושת סיפוק גדולה ומשפר מאוד את מצב הרוח.
    חשוב שתפנו זמן באופן מכוון, לתכנון ולביצוע הפרויקט המשותף.
    היו זמינים עבור הילדים וסייעו להם להוציא את הפרויקט לפועל,
    גם אם נדרשת מכם מעורבות חלקית בלבד.
  6. בהמשך לנקודה הקודמת, תכננו בילוי משותף אחת לשבוע לפחות. זה כאילו מובן מאליו,
    אבל אחרי כמה שבועות של בזבוזים והתרצצויות בכל רחבי הארץ, לעיתים נגמר לנו הכוח
    ואנחנו מצפים שהימים ייגמרו כבר כדי שנוכל לחזור לשגרה המבורכת שלנו. סמכו עלי,
    הימים יעברו יותר מהר ויותר בכיף ככל שנשלים עם העובדה שהילדים שלנו בחופש
    ונבחר להקדיש להם את תשומת הלב שהם צריכים. התייעצו עם הילדים ובקשו מהם רעיונות
    לפעילות משותפת. ככל שתשתפו אותם יותר, כך תזכו ליותר שיתוף פעולה מצדם.
    אפשר ללכת לים או לבריכה גם אחרי שעות העבודה שלנו, אפשר לבקר בתערוכות או
    בפעילויות ללא עלות או בעלות מינימלית, לתכנן הקרנת סרט ופופקורן בסלון לבני המשפחה
    או לצאת יחד לטיול אופניים בשעות הערב.
    החיים מורכבים מהרגעים הקטנים. אין צורך לארגן הפקות ענק ולהשקיע המון כסף. 
    החוויות הפשוטות הן אלה שמשאירות אצלנו תחושה של קרבה ואינטימיות. 
    חוץ מזה, זה ייתן לילדים משהו לצפות לו במהלך היום ויעניק לילדים ולכם עוד זמן איכות
    לחיזוק הקשר ביניכם ולהנאה משותפת.  
  7. עזרו לילדים לפגוש חברים, (מחוץ למסך האייפד).
    הרבה פעמים ילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה מתקשים לשמור על קשרים חברתיים
    מחוץ למסגרת הלימודית. הניתוק מהחברים במהלך החופש מותיר אותם מבודדים
    ומשועממים יותר מילדים אחרים וקשה להם לחזור ולחדש את הקשרים עם החזרה ללימודים.
    לכן, חשוב שתעזרו להם ביוזמה ובתיווך. תאמו פעילות משותפת עם הורים אחרים
    (הזמינו אתם אליכם או צאו יחד לגן השעשועים או לבילוי אחר), אפשרו להם לערוך
    בבית מסיבה או מפגש עם כמה חברים ואפשרו להם לבלות עם חברים גם מחוץ לבית.
    לילדים צעירים אין אמצעי תחבורה והם תלויים בנכונות ובמאמץ שלכם לקיום מפגשים חברתיים 
    (נכון, תדרשו כאן להסיע ולאסוף אולי, אבל כבר אמרנו שזה חלק מתפקידכם).
  8. אל תשכחו לעודד. עודדו את הילדים על שיתוף הפעולה שלהם, על כל עזרה בבית, על כך
    שאספו את הבלגן מהסלון ושמרו על הכללים כשאתם לא הייתם בבית. העידוד יגרום להם 
    להרגיש משמעותיים ורצויים והם ירצו לעשות עוד כדי לקבל עוד מהתחושות הנעימות האלה. 
    עודדו גם את עצמכם, על כל פעם שהשקעתם וביליתם עם הילדים רגעים טובים, על 
    הסבלנות שלכם, על ההתמדה בשמירה על שגרת החופש. בקיצור תתעודדו. זה ייגמר בסוף 🙂

השקיעו מחשבה ותשומת לב לילדים שלכם בחופש. אתם תכירו אותם יותר וגם תיהנו בחברתם הרבה יותר.

המשך חופש שפוי. שנדע ימים יפים של בילוי משותף וקרבה מחודשת.

אשמח שתכתבו לי על שגרת החופש שלכם, על מיזמים מעניינים או על רעיונות אחרים.

 risa

 

עדיין אין תגובות

אפר 12 2013

מיוחד ליום העצמאות, איך תגרמו לילדים שלכם לפעול בלהט כמו החלוצים

מאת: נושאים: כללי

 

בשבוע הבא אנחנו חוגגים 65 שנות עצמאות 
תוצרת כחול לבן. כמה הספקנו בתקופה הקצרה הזאת! 

ב-65 שנים בנינו בעשר אצבעות מדינה לתפארת, 

בנסיבות הכי לא הגיוניות שיש. לפאר ולהדר ולדאבונם 
של כל השכנים.

בלתי נתפס…

אני טוענת שאפשר ללמוד מזה הרבה מאוד, ואפשר
לקחת את הידע הזה ולתרגם אותו לכלים שישפיעו
השפעה אדירה על הדרך בה נוכל לקדם את הילדים שלנו. 
אם תחזיקו מעמד אתי עד הסוף, אראה לכם איך.

 אם נסתכל על הפרטים הקטנים נגלה כמה דברים
מעניינים מאוד שאיפיינו את האנשים שבנו את המדינה:

  • הכי בולט הוא כמובן החזון המשותף 
    (שבלעדיו אין מטרה, ובלי מטרה אין מה להגשים).
  • השני הוא האמונה העיקשת ביכולת שלהם
    להגשים את החזון, כנגד כל הסיכויים.
  • השלישי הוא העשייה השיטתית המכוונת, תוך הקרבה,
    וויתורים ותשלום מחירים (יקרים עד כאב).

אם נלמד איך לפתח רק את שלושת הנקודות האלה 
אצל הילדים שלנו, כיצד לדעתך ישתנו חייהם?

לקבלת פרטים ורכישת הנוסחה המלאה ליצירת 
מוטיבציה אצל ילדים במחיר מיוחד ליום העצמאות – 
עם הנחה של 65 % לחצו כאן
 

 

  

יופי, אז היה חזון ואמונה ועשייה. אבל מה הניע את 
האנשים המדהימים הללו לעשות? ומה ליבן את 
הלהט שלהם להמשיך ולהתמיד? 
בהבנה הזאת טמון הסוד ! 

הם היו מוכנים לעשות את מה שהם עשו כי העשייה 
שלהם מילאה צורך ייחודי שטבוע בהם, אילולא היה 
בא אל סיפוקו, היו נובלים או משותקים. הם לא היו 
מצליחים להפוך את המשימה הבלתי אפשרית 
הזאת לאפשרית.   

חלקם פעלו כי בער בהם הצורך להקים בית לעם 
שלנו. הם פעלו מתוך תחושת השתייכות עמוקה, 
מתוך מחוייבות לדבר גדול מהם הרבה יותר. 
חלקם פעלו מתוך הצורך לפעול יחדיו,כתף אל כתף
עצם המפגש עם החברים הוא זה שהפיח בהם את 
רוח העשייה. אחרים הנהיגו קבוצות מחאה 
נגד השלטון הבריטי או הרגישו צורך לארגן את 
הפועלים למען מטרה משותפת. 
הם פעלו מתוך הצורך שלהם במרידה ועשיית צדק.

היו כאלה שעמלו ועסקו בחקר ובבדיקת דרכים 
יצירתיות לנצל את המשאבים ולייצר פתרונות. 
הסקרנות היא שדחפה אותם לעשייה.
והיו כאלה שהשיגו הישגים כבירים עבור המדינה 
ברמה העולמית. הם עשו זאת כל כך טוב כי הם 
נהנו ממעמדם המכובד ומאור הזרקורים

איזה צרכים מניעים אותך לעשייה? 
מה מעורר בך תחושת מוטיבציה וממלא אותך מרץ? 
האם עצרת פעם לחשוב למה קשה לך להשיג שיתוף 
פעולה מהילדים שלך ומה יניע את המוטיבציה שלהם לפעולה?

זה הקישור לרכישת הנוסחה המלאה ליצירת 
מוטיבציה אצל ילדים עם הנחה של 65 % 

כמו החלוצים, כל בני האדם (כן, גם הילדים שלנו)
מונעים מצרכים שונים, והם במיטבם כאשר 
הצרכים הללו מקבלים מענה. ניתן למפות ולאתר
את הצרכים הייחודיים שמניעים כל אחד מאיתנו
ולהשתמש בזה כדי להניע את עצמנו (או הילדים)
לפעולה. 

לפני מספר חודשים שחררתי יחד עם חברתי ושותפתי גלית פלג
את הקורס האינטרנטי הממוקד והמעשי ליצירת מוטיבציה 
אצל ילדים "להיות אשפי מוטיבציה". 

בקורס לימדנו את ההורים גישה חדשה 
לגמרי לעידוד מוטיבציה אצל ילדים ונתנו הדרכה 
מעשית וכלים אמיתיים ובדוקים שעבדו עבור 
המון הורים כמוך בארץ ובחו"ל.

מאות הורים רכשו את הקורס והפכו בעצמם לאשפי מוטיבציה.
הם קוטפים את הפירות בבית ועדיין לא מאמינים באיזו קלות… 

לרגל יום העצמאות ה- 65 של ישראל, החלטנו לאפשר לך
להינות מהנוסחה המלאה ליצירת מוטיבציה לשיתוף 
פעולה ולהישגים בהנחה של 65 % !!! למשך שבוע בלבד.

החלטנו לתת לך את ההזדמנות ללמוד את הכלים הבדוקים 
שיניעו את הילדים שלך לשיתוף פעולה ולהישגים במחיר שלא יחזור.  

לקבלת פרטים ורכישת הנוסחה המלאה ליצירת 
מוטיבציה אצל ילדים בהנחה של 65 % לחצו כאן
  

 

  

 

 

עדיין אין תגובות

פבר 21 2013

פורים ללא מסכות

מאת: נושאים: כללי

נו טוב, אז כל אחד חושב על רעיונות לתחפושת

מקורית, שנונה, עוקצת, מפחידה, שתחמיא לפיגורה…

פורים ללא מסכות

סומכת עליך שאני לא צריכה לעזור לך בעניין הזה.

אני דווקא החלטתי ללכת נגד הזרם (מה חדש…).

במקום לדבר אתך על להתחפש, החלטתי לדבר אתך

על לפשוט. לנצל את המועד כדי לפשוט את המסכות

שמכסות את פניך כל השנה. וזה לא הולך להיות נחמד,

אבל בסוף, מרבין בשמחה  😈

 אני מתכוונת למסכת המפלצת המפחידה שחובשים

כדי לצעוק על הילד כשמרגישים חסרי אונים אל מול

הקושי שלו לעמוד בציפיות שלנו.

למסכת התליין השחורה האטומה שחובשים כשמענישים

ומטיחים ביקורת. במקום לקבל, להבין, להכיל.

את מסכת "הנמלט"  שחובשים כשלא מוכנים להתמודד עם

הקשיים, עם אווירת המלחמה, עם התחושה שהילד

מתרחק בעוד אנחנו לא מצליחים להשתחרר מעמדתנו

הקשוחה.

את מסכת "מלכת היופי",  שמתעקשת

לצפות לילד מושלם ואידיאלי, ושוכחת כמה היא בעצמה

נאבקת כל חייה בחוסר השלמות שלה.

הילד שלך לא צריך את כל המסכות האלה. הילד שלך

זקוק לפנים האמתיות שלך, העירומות, הכנות.

הוא זקוק לפני אהבה שקופה. לפני הורה מקבל שמוכן

להשלים עם חוסר המושלמות (גם שלו), שמסתכל

לקושי בעיניים ומוכן לחבק חזק ולהתמודד. ביחד.

הוא זקוק להורה מתבונן, שמסוגל לראות את

הילד המתוסכל והפגוע שמתחבא מאחורי מסכת הכעס

וההתפרצויות. את הילד המפוחד שמסתתר מאחורי

מסכת ההימנעות והוויתור.  את הלוחם הנחוש עם

הנפש הרגישה שנאבק כדי להשתלט על האימפולסיביות.

להורה שרואה רחוק, מעבר לכל המסכות, את היהלום

היקר מכולם, החבוי בקליפת הסלע אפרורי ומחוספס.

פורים שמח!

 שתפו אותי. איזו מסכה אתם בוחרים לפשוט בפורים הזה?

עדיין אין תגובות

פבר 06 2013

מצפן משפחתי (סיפור אמיתי עם מתנה מיוחדת להורדה)

מאת: נושאים: כללי

יום לא קל עובר על טלי.

היא יושבת מולי בקליניקה ומשתפת אותי בתחושות שלה:

"החיים שלי ממש לא כמו שתכננתי.

בחלומות שלי הייתה לי משפחה שמחה ואוהבת.

תמיד דמיינתי את עצמי מחייכת, את יודעת?…

ראיתי בדמיון ארוחות משפחתיות קלילות כאלה,

שיחה קולחת והרבה צחוקים… ומה יש לי במקום זה?

רק מריבות וויכוחים. אין ארוחה שלא נגמרת בריב."

טלי ממשיכה לספר:

"אנחנו בקושי מצליחים לשבת לאכול ביחד.

כל הזמן מאבקים עם אלון. צעקות, נדנודים.

כל שיחה אתו נגמרת בריב. ותאמיני לי שאני מנסה!

אני רוצה שאלון יצליח בחיים, שיאמין בעצמו.

אני רוצה שהילדים ייקחו יוזמה בבית, שיהיו עצמאיים יותר .

אבל אז אלון שופך וזורק וקם מאה פעם מהשולחן.

אי אפשר ככה! אני מוצאת את עצמי מנגבת ואוספת את

הבלגן שלו במקום לאכול.  אני מעירה לו כל הזמן.

אני מתעצבנת שהוא לא מקשיב לי.

הוא כועס שאני "חופרת לו". אני מיד צורחת…

איפה צחוקים ואיפה קלילות… מריבות ועוד מריבות.

זה כל מה שיש בארוחות שלנו…

לפעמים אני מעדיפה שבכלל לא נפגש כולנו יחד.

מעדיפה שכל אחד יהיה עסוק בענייניו…

רציתי משפחה מאושרת, אוהבת, זורמת…

עצוב לי שלא הצלחתי בזה.

עצוב לי שככה נראית המשפחה שלנו ועצוב לי שזה

הזיכרון שהילדים שלי לוקחים אתם לחיים…"

טלי לא עצובה כי אלון שופך ומתלכלך.

היא לא עצובה כי אלון לא מקשיב לה.

טלי עצובה כי היא לא מצליחה ליצור במשפחתה את

האווירה שהיא חלמה. היא עצובה ומאוכזבת שהיא לא

מצליחה לצקת את היסודות שבאמת חשובים לה.

הרי היא יודעת בדיוק איך היא הייתה רוצה שיראו פני

הדברים. אז למה בכל זאת זה לא קורה?

כי בשגרת החיים המורכבים והמעייפים של הורות

לילד עם הפרעת קשב וריכוז, טלי נמצאת במצב שאני

קוראת לו "כוננות תגובה". היא מגיבה ל"כאן ועכשיו",

מתוך מטרה להשיג תוצאות מידיות: סדר, שקט, להספיק,

לא לאחר. ובקיצור שליטה על המצב ועל הילדים שלה.

במצב של "כוננות תגובה" אנחנו ממוקדים ב"איך". אנחנו

רק פועלים. ואנחנו שוכחים את ה"למה".

ה"למה" הוא שצריך להנחות את ההחלטות שלנו ולשמש

מצפן להתנהגות היומיומית . כאשר טלי בוחרת לצעוק

ולהתפרץ על אלון, האם היא משיגה את המטרה שלה לטווח

הארוך? לצור בביתה אווירה רגועה ואוהבת?

טלי רוצה שאלון יאמין בעצמו וירצה להצליח. האם בכך

שהיא מתעצבנת ומעירה לו כל הזמן, היא תצליח לנטוע בו

אמונה ביכולותיו?

ואיך ילמדו ילדיה לקחת יוזמה ולפתח עצמאות, כאשר

טלי "מנקה אחריהם"  (ולא רק מהשולחן)?

ומה לגבי ה"למה" של טלי? היא חלמה על היותה אמא

מחייכת ונעימה. אבל היא אמא ממורמרת ומתוסכלת במקום.

מהו ה"למה" שלך? איזו משפחה היית רוצה שתהיה לך?

איזה אנשים היית רוצה לראות את ילדיך הופכים להיות?

איזה הורה בחרת להיות?

ביום המשפחה הזה, אני מזמינה אותך להקדיש כמה דקות

לבדיקת ה"למה" שלך. לצאת ממצב הכוננות ולתת ל"למה"

להיות המצפן שיוביל את המשפחה שלך למקום שחלמת

עבורה.

הכנתי לך מצפן משפחתי שיעזור לך לקבוע את ה"למה"

שהכי מתאים למשפחה שלך. מה עליך לעשות כדי להתחיל

ליצור את המשפחה שחלמת?

  1. להוריד את הקובץ למחשב שלך (לחץ להורדה)
  2. להדפיס
  3. למלא את המצפן (מומלץ ביחד עם בן/בת הזוג)
  4. לתלות במקום מרכזי ובולט
  5. להפוך את המצפן לחלק מחייך.  
    לפני התגובה האוטומטית, לשאול את עצמך:
    האם התגובה שלי מקדמת את המשפחה
    שלי לכיוון שבחרתי? מה אפשר לעשות אחרת?

שימו לב:  בקרוב נפתח מחזור נוסף של 

הקורס משפחה בקש"ר. קורס וידאו מעשי להורים לילדי ADHD

ראשון מסוגו, שבו אני מלמדת צעד אחר צעד 

 איך להפסיק את הנדנודים והמלחמות 

√ איך להשיג שיתוף פעולה מהילדים,

√  ואיך להניע אותם להצלחה, באווירה רגועה ואוהבת, בדיוק כמו שמגיע לכם 

 לרגל יום המשפחה, החלטתי 

לפתוח 5 מקומות ראשונים במחיר מוזל לאלה מכם שמוכנים לעשות את מה שצריך

לעשות כדי לשנות את עתיד המשפחה שלכם.

כל הפרטים על הקורס וההרשמה נמצאים כאן

אני מאחלת שזו תהיה המתנה הכי טובה שתבחרו להעניק לעצמכם

ביום המשפחה הזה.

 

 THE BIGGER THE "WHY", THE EASIER THE "HOW" – Jim Rohn

אשמח לקבל את המצפן המשפחתי שלך! וכמובן תגובות ומחשבות.

גם כאן אפשר להוריד את המצפן המשפחתי

 

6 תגובות

ינו 25 2013

תעודת בעד

מאת: נושאים: כללי

"תעודת בעד"- פוסט ליום חלוקת התעודות 

הבוקר יקבלו רוב ילדי ישראל את תעודות המחצית שלהם.

עבור חלקם זהו יום חג, שיזכה אותם בחיבוקים אוהבים

של הורים גאים, במילים מחזקות, בפרסים ומתנות. בתחושה

מחודשת של גאווה ומסוגלות, אתה ימשיכו לעבר האתגר הבא.

 

עבור חלקם, זהו יום קשה ומתוח. חותמת לחווית הקושי 

והכישלון שהם חווים כל השנה. ומה מקבלים הילדים האלה

בדרך כלל? הם מקבלים מבט מאוכזב של הורה מיואש,

מילות ביקורת ולעג ולפעמים גם נזיפות, הטפות וכעס רב. 

 

אני מזמינה אותך היום לאהוב את הילד שלך מבעד לתעודה,

לשים בצד לרגע את "מה שלא…" ולהתמקד במה שכן

להוקיר את המאמץ, את השיפור, את העבודה הקשה, את

הכישורים המיוחדים שלו ואת ההישגים שהוא כן השיג. 

אני מזמינה אותך לחסוך את הביקורת והשיפוט.

ובמקום זאת לעודד ולחבק, להקשיב, לחייך… ולאהוב!

 

כי מתוך ביקורת ואכזבה לא יכול אף אדם לצמוח. רק מתוך

העידוד יכול הורה להעניק לילדו את הכוח והחוסן הנפשי 

להמשיך ולנסות להתמודד ולהצליח.

 

חשבתי על רעיון ל"תעודת בעד" שתעזור לך לעודד

ותחזק את הילדים: להכין כאן ועכשיו תעודת הצטיינות

ובה רשימת כל הדברים הקטנים והנפלאים שהופכים את

הילד שלך למיוחד. לקשט, לחתום ולהעניק לו. דווקא היום!

הכנתי לך דוגמה ל"תעודת בעד" שלי ו"תעודת בעד" ריקה

להדפסה (להורדה בסוף הפוסט).

אשמח מאוד לשמוע מה דעתך על הרעיון, אם הכנת תעודה

כזאת ומה זה עשה לילדים.

 

דווקא ביום חלוקת התעודות, נחגוג את האדם הנפלא שהילד שלך יגדל להיות,

כדי לעזור לו להיות. 

 שלך תמיד,

מיכל

להורדת תעודת בעד ריקה להדפסה  

 

 

עדיין אין תגובות

« הקודם - הבא »