ספט 13 2018

איך ליצור זמן איכות משפחתי בחופשה

מאת: נושאים: כללי

חופשת סוכות ממש מעבר לפינה ובטח הרבה
מכם מודאגים בשלב הזה מהשאלה איך תשרדו
את השבועיים האלה עם הילדים.

בדרך כלל, ההורים מתכננים שפע פעילויות
שישמרו את הילדים עסוקים.
אני חושבת שזה רעיון מצוין. לתכנן את שגרת
החופש ולדאוג לכך שהילדים (במיוחד ההיפרים
שביניהם) לא ישתעממו יותר מדי.

אז למה אני כותבת לכם על זה?
בכל שנה יש היצע מגוון יותר של
פעילויות מאורגנות בתשלום (וגם לא בתשלום),
יש ירידים, הצגות, מוזאונים, סדנאות וכמובן
קניונים עם סרט ומזון מהיר וממתקים ומה לא…

כל זה באמת נפלא ונהדר! זו הזדמנות לבלות
עם הילדים ולהינות יחד, לצאת מהשגרה ולהתפנק,
לחשוף אותם לגירויים, לתרבות ולידע.

עד כאן מעולה.

אבל, שמתי לב שככל שההיצע לפעילות
מאורגנת גדל, כך אנחנו "מתמכרים" יותר.
זה כל כך נוח לשלם כסף תמורת הבטחה שהילדים
יהיו עסוקים במשך כמה שעות טובות. זה באמת נוח!
ואני באמת בעד.

זה כל כך נוח וכל כך זמין בשנים האחרונות, שאנחנו
מעמיסים את החופש בפעילויות "חיצוניות" כאלה
ושוכחים להשאיר מקום לרגעים הפשוטים של
ה"ביחד" המשפחתי.

ולמה זה מפריע לי? משום שהשהייה
המשותפת, אלה בחברת אלה, הבילוי המשותף
השקט הזה שלא סביב מטלות וחובות, אלא בשל
עצם ה"ביחד", הוא זה שיוצר את האינטימיות
והקרבה ביננו לבין ילדינו. אותם הרגעים המשותפים
מחזקים את האמון ביננו ויוצרים את התשתית עליה
אנחנו מבקשים לבנות מערכת יחסים עם מחויבות
הדדית ושיתוף פעולה.

רגעים של "ביחד" = קרבה, אינטימיות, אמון ומחויבות,
ומה קורה כאשר יש חוסר ברגעי "ביחד"?…

לרגעי ה"ביחד" האלה אין תחליף ומה שהם יוצרים
בקשר שלנו עם הילדים, אי אפשר לקנות בכסף.
הביחד הזה, תחושת הקרבה, הוא מרכיב כל כך חשוב
במערכת היחסים שלנו עם הילדים ובכל זאת אנחנו
מוכנים לוותר עליו די בקלות…

אז מה עושים כדי לחזק את "הביחד" במשפחה? יוזמים.
בדיוק כמו שאתם מתכננים את הבילויים שמחוץ
לבית, הקדישו מחשבה לתכנון רגעים פשוטים של
"ביחד" במהלך החופשה.

הכנתי לכם כמה טיפים ורעיונות ליצירת "ביחד",
אז תהיו אמיצים וקפצו למים. אתם עוד עשויים לגלות
שזה באמת מהנה 😉

1. אל תחכו שזה יקרה מעצמו. קבעו מראש זמן
מתאים והכינו את עצמכם נפשית לזמן הביחד.

2. היו נוכחים!
– הניחו בצד את מטלות הבית והקדישו 100 %
מעצמכם לפעילות המשותפת.
– סלקו טלפונים ומסכים! אין שום דבר דחוף
יותר וחשוב יותר מאשר חיזוק מערכת היחסים
שלכם עם הילדים.

3. צרו תנאים פיזיים נעימים:
– הכינו משקה חמים ומרגיע.
– לבשו בגדים נוחים שלא מגבילים אתכם ואתם
לא חוששים ללכלך או לקמט.
– שבו בנוח. השתמשו בכריות, שמיכות, או בובות פרווה.
– הימנעו מתאורה בוהקת והעדיפו תאורה רכה וחמימה.

4. אין חובה להספיק או להשלים שום דבר:
זרמו עם הילדים וכבדו את הקצב שלהם. אם
תכננתם לשחק משחק קופסא, או לצפות בסרט
והילדים משנים את דעתם באמצע, או רוצים
לעשות את הדברים קצת אחרת, אפשרו להם.
אל תתעקשו על מה שלא חשוב.

5. הניחו לפנקס החשבונות! זה לא הזמן לדבר על
הבעיות והקשיים, לחפור על התנהגויות שאתם
מבקשים לתקן, או לערוך התחשבנות הדדית.
התמקדו בטוב ובחיובי שבחיים ותהינו מהילדים שלכם.

6. היו דוגמה לתקשורת חיובית ומקרבת: היו ממוקדים
בילדים והקדישו להם את מלא תשומת הלב.
הקשיבו, שאלו שאלות והביעו עניין בעולמם.

הנה כמה רעיונות לבילוי רגעים פשוטים של "ביחד":

צפו יחד בסרט. הפכו את הצפייה לחוויה.
הכינו פופקורן או כיבוד אחר שמתאים
למשפחה שלכם, כבו אורות וטלפונים
והקדישו את מלא תשומת הלב לחוויה.

שחקו במשחקי קופסא (תתפלאו לגלות
שהילדים כן רוצים לשחק, כאשר הם יודעים
שאתם שותפים לבילוי).

שחקו משחקים חברתיים כייפים ומצחיקים:
משחקי ניחוש בפנטומימה, נחש את הדמות,
אמת או חובה משפחתי, האיש התלוי, חבילה
עוברת, הרצל אמר, ועוד…

ערכו מסיבת ריקודים משפחתית. השתחררו
ואפשרו לעצמכם להינות ביחד. אפשר "לתבל"
באביזרים, תחפושות מצחיקות וכלי נגינה
מאולתרים, כמו מכסים של סירים, כפות, בקבוקי
פלסטים ממולאים בגולות… סומכת על הדמיון שלכם.

עיינו בתמונות ישנות. היזכרו בחוויות מיוחדות,
ספרו לילדים סיפורים מצחיקים או מעניינים על
עברם ועל דברים שקרו לפני שהם נודלו וחברו
אותם להיסטוריה המשפחתית שלכם.

לאמיצים מביניכם: הכינו יחד עוגה או מאכל אהוב.
שתפו את הילדים בארגון, בהכנה ובנקיון שאחרי.
התעלמו מהלכלוך והבלגן שהילדים עושים תוך
כדי עבודה ואפשרו להם לחוות הנאה ומסוגלות.

בנו "מחנה" או "מבצר" בסלון. השתמשו
בשמיכות, מפות וכריות. אפשרו לילדים לצייד
את המחנה במשחקים אהובים וקחו חלק
פעיל במשחק.

מכון יופי – לא רק לבנות. כבר ראיתי מימי
אבות קשוחים ובנים בכל הגילאים נהנים
מתסרוקות, מניקור ואיפור. אל תוותרו על זה!

זכרו לשמור על אווירה קלילה ומשוחררת, לזרום
ולחייך. המטרה היא ליהנות ביחד, לאפשר לילדים
לחוש בטוחים ומוגנים אתכם, ליצור אווירה רגועה
ומחבקת ולהתחבר כמשפחה.

סוכות שמח ומלא אהבה!
מיכל

עדיין אין תגובות

ספט 06 2018

10 כללים איך לעבור את ארוחת החג בשלום

מאת: נושאים: כללי

ארוחת חג אצל סבתא. מה שזכור לחלקנו כחוויה נעימה של אחדות ובילוי משפחתי, זכור לאחרים כסיוט הגדול ביותר שחוו בילדותם ואף כאירוע טראומטי שהשאיר צלקות גדולות בנפש והשפיע עליהם לכל החיים.

המתח מתחיל כבר כמה ימים קודם. אתם עושים לילד שיחת הכנה. מסבירים לו איך להתנהג בארוחת החג. אומרים לו שאתם סומכים עליו (אבל זה ממש לא נכון). בסוף מקנחים עם איזו הבטחה לפרס עסיסי אם יתנהג יפה, או איום קיצוני שאפילו אתם לא מאמינים שתקיימו (משהו כמו "לא יהיה לך טלפון עד סוף חייך" או "אם תעשה בעיות, תשכח מהטיול ללונדון!").

אתם יודעים בדיוק איך הערב הזה יתנהל ואיך הוא ייגמר. הילד בטוח ימצא על מה להתעקש ולבכות בדרך לארוחה, כדי שכולם יגיעו כועסים ועצבניים ומאותו הרגע, הוא יעשה הכל כדי להרוס את הארוחה המשפחתית עד עפר.

הוא יריב עם בני הדודים שלו, לא יגיע לשולחן גם אחרי הקריאה השמינית ואז יגיע ויעשה סקנדל כי תפסו לו את המקום.

ברוב המוחלט של המקרים, הקשיים האלה שנראים כ"בעיות התנהגות" או "חוסר גבולות", נובעים מהפרעת הקשב של הילדון שלכם. אבל זה לפוסט אחר. בשורה התחונה, הפרעת הקשב של הילדים נמצאת שם איתם בכל תחומי חייהם והיא לא יוצאת לחופש בחגים וחשוב לזכור שארוחת החג עם המשפחה המורחבת היא לא הזירה הנכונה לצפות בה להתנהגות מופתית של ילד מהפרסומות.

הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולהם לעבור את ארוחות החג בשלום:

  1. הכינו את עצמכם עם ציפיות ראליות לגבי הילד שלכם והתפקוד שלו
    באירוע מסוג זה ותעשו לעצמכם חיסון מנטלי. זה הילד שלכם! הוא פעלתן
    וחסר מנוחה ומתפרץ ומשתעמם בקלות ונוגע בכל דבר וקשה לו להסתגל
    במהירות לשינויים ולכן יש סיכויי שיהיו עניינים על הרקע הזה גם בערב החג.

אבל הוא גם ילד נפלא עם לב גדול ורצון עז למלא אחר הצפיות שלכם.
הוא לא הולך להתנהג בצורה מושלמת כמו הילד המושלם של הדודה, רק כי הערב כל המשפחה נמצאת שם ובודקת אתכם ואת הילד "הלא מחונך וחסר הרסן" שלכם בזכוכית מגדלת. הציפייה הלחוצה שלכם שהילד יהפוך את עורו ויהיה פתאום דוגמה ומופת להתנהגות של ילד ללא הפרעת קשב, יוצרת בעצמה מתח גדול שרק מכביד עליו ועל היכולת שלו לאסוף את עצמו ומחמירה את ההתנהגות. שחררו!
אפשרו לילד שלכם לחוש שאתם רגועים לגביו ומקבלים אותו כמו שהוא. אין צורך שתדברו על כך בהרחבה. העיסוק בנושא ואמירות כמו "אני סומכת עליך שתתנהג יפה" משדרוים שאנחנו לא סומכים עליהם ומצפים לצרות. אם תעבדו רק על הנקודה הזאת, עשיתם 80% מהעבודה.

  1. שוחחו עם הילד מחר יום לפני, בזמן רגוע. ספרו לו בדיוק מה הולך להיות במהלך האירוע:
    כולם מתיישבים סביב השולחן, מברכים (תנו דוגמאות והסבירו מה מצופה ממנו בזמן שמברכים) ורק אחרי כן אוכלים.
    התייעצו אתו ואפשרו לו לבחור פתרונות שיעזרו לו לאסוף את עצמו
    מה מותר ומה אסור לעשות בשולחן, לפי מה שנכון לכם ומשפחה שלכם (מותר לקחת חתיכת לחם לכרסום, מותר לשאול את ההורה שאלות, אסור להביא מכשירים אלקטרוניים לשולחן וגם אסור לשחק בהם מחוץ לשולחן עד אחרי הארוחה, סביב השולחן נמנע מצעקות ומותר לקום רק ברשות)
  2. אם מתאפשר, כדאי לקבוע אתו מראש את מקום הישיבה, על מנת שיגיע
    לשלוחן מוכן. רצוי שישב על יד אחד ההורים. כדאי לבחור מקום שנוח לקום ממנו מבלי להפריע לאחרים ועדיף שיהיה בו מרחב ולא תחושת דחק וצפיפות.
  3. קראו היטב את המשפט הבא: אם הילד יידע שאתם מבינים את הקושי שלו
    לשבת לאורך זמן ותהיה לו לגיטימציה מצדכם לקום להפוגות כאשר הוא
    ירגיש בכך צורך, הוא יצליח להאריך את זמני הישיבה שלו סביב השולחן
    ולקצר משמעותית את זמני ההפוגה שלו מחוץ לשולחן – אם יקום ממנו בכלל.
    תאמרו בצורה עניינית ולא שיפוטית: "אני יודע שאולי יהיה לך קשה
    לשבת כל כך הרבה זמן. אם תרגיש שאתה משתעמם מדי ואתה כבר
    לא יכול לשבת, אם תראה שאתה מתחיל להתעצבן או לזוז הרבה, כדאי
    שתקום להפוגה קצרה מכל הרעש וההמולה ואחרי זה תחזור לשולחן".
    קבעו יחד איתו כללים להפוגות מבוקרות: קום רק אחרי שאמרת לי "אני תכיף חוזר",
    נבחר כעת מקום אליו תלך בהפוגה (חדר אחר, מרפסת, פינה שקטה),
    חזור לשולחן אחרי 5 או 10 דקות (אפשר לכוון סטופר בשעון או בטלפון.
    אבל חשוב לתחום את ההפוגה בזמן כדי שהילד ידע שהוא צריך לחזור לשולחן).
    היו מכוונים אל הילד שלכם ולצרכיו ולא אל המבטים של האורחים האחרים.
    ברגעים כמו אלה, הילד שלכם מרגיש במבחן והוא צריך אתכם לצידו ולא נגדו.
  4. כפי שמומלץ לגבי כולנו, הקפידו לתת לילד משהו קטן לאכול כדי שלא 
    יגיע רעב לשולחן החג. ילד רעב הוא ילד עצבני, לא שקט ולא קשוב.
    רצוי להדריך את הילד לגבי מה ומתי מותר לאכול מהדברים שעל השולחן.
  5. הרבה ילדים עם הפרעת קשב מתלכלכים בארוחות. זה לא יהיה שונה
    בארוחת החג. אנא אל תעשו מזה עניין גדול והימנעו מנזיפות והערות פומביות על אופן האכילה של הילד. זה משפיל ומביך ואינו תורם דבר ללמידה שלו לאכול מבלי להתלכלך.
  6. ילדים עם רגישות תחושתית ירגישו מאוד לא בנוח עם בגדים מהודרים
    הכוללים כפתורים, תחרה, קשירות ומרקמים קשיחים. שימו לב שזה בלבד
    עלול לגרום לאי שקט ולעצבנות. הקפידו על לבוש נוח או קחו בגדים נוחים להחלפה.
  7. אפשרו לילד שלכם להרגיש בנוח. עשו עבודה עם עצמכם לא להתרגש
    מההתנהגות שלו, לא לעשות ממנה עניין ולא לחשוף אותו בפני כולם.
    השתדלו לאפשר לו להרגיש חופשי, ואם יש לכם משהו לומר, קראו לו הצידה בנימוס ושוחחו איתו בארבע עיניים.
  1. הכי חשוב: אל תשכחו לעודד ולשבח אותו לאורך כל הערב:
    – אתה יושב כל כך יפה בשולחן!
    – אני רואה שאתה עושה מאמץ להקשיב ולהשתתף. אני גאה בך.
    – שמת לב שאתה מאבד סבלנות ועשית לעצמך הפוגה בדיוק כמו שסיכמנו. אתה בוגר ואחראי.
    – תענוג לשבת אתך בשולחן החג.

מאחלת לכם חג שמח ושנה מלאה רגעים נפלאים ונחת מהילדים!

 

עדיין אין תגובות

ספט 06 2018

10 כללים לארוחת חג מוצלחת עם ילדי ADHD

מאת: נושאים: כללי

ארוחת חג אצל סבתא. מה שזכור לחלקנו כחוויה נעימה של אחדות ובילוי משפחתי,
זכור לאחרים כסיוט הגדול ביותר שחוו בילדותם ואף כאירוע טראומטי שהשאיר
צלקות גדולות בנפש והשפיע עליהם לכל החיים.

המתח מתחיל כבר כמה ימים קודם. אתם עושים לילד שיחת הכנה.
מסבירים לו איך להתנהג בארוחת החג. אומרים לו שאתם סומכים עליו
(אבל זה ממש לא נכון). בסוף מקנחים עם איזו הבטחה לפרס עסיסי אם
יתנהג יפה, או איום קיצוני שאפילו אתם לא מאמינים שתקיימו (משהו
כמו "לא יהיה לך טלפון עד סוף חייך" או "אם תעשה בעיות, תשכח מהטיול ללונדון!").

אתם יודעים בדיוק איך הערב הזה יתנהל ואיך הוא ייגמר.
הילד בטוח ימצא על מה להתעקש ולבכות בדרך לארוחה, כדי שכולם
יגיעו כועסים ועצבניים ומאותו הרגע, הוא יעשה הכל כדי להרוס את
הארוחה המשפחתית עד עפר.

הוא יריב עם בני הדודים שלו, לא יגיע לשולחן גם אחרי הקריאה
השמינית ואז יגיע ויעשה סקנדל כי תפסו לו את המקום.

ברוב המוחלט של המקרים, הקשיים האלה שנראים כ"בעיות התנהגות"
או "חוסר גבולות", נובעים מהפרעת הקשב של הילדון שלכם.
אבל זה לפוסט אחר. בשורה התחונה, הפרעת הקשב של הילדים
נמצאת שם איתם בכל תחומי חייהם והיא לא יוצאת לחופש בחגים
וחשוב לזכור שארוחת החג עם המשפחה המורחבת היא לא הזירה
הנכונה לצפות בה להתנהגות מופתית של ילד מהפרסומות.

הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולהם לעבור את ארוחות החג בשלום:

1.הכינו את עצמכם עם ציפיות ראליות לגבי הילד שלכם והתפקוד שלו
באירוע מסוג זה
 ותעשו לעצמכם חיסון מנטלי. זה הילד שלכם! הוא פעלתן
וחסר מנוחה ומתפרץ ומשתעמם בקלות ונוגע בכל דבר וקשה לו להסתגל
במהירות לשינויים ולכן יש סיכויי שיהיו עניינים על הרקע הזה גם בערב החג.

אבל הוא גם ילד נפלא עם לב גדול ורצון עז למלא אחר הצפיות שלכם.
הוא לא הולך להתנהג בצורה מושלמת כמו הילד המושלם של הדודה,
רק כי הערב כל המשפחה נמצאת שם ובודקת אתכם ואת הילד "הלא
מחונך וחסר הרסן" שלכם בזכוכית מגדלת. הציפייה הלחוצה שלכם
שהילד יהפוך את עורו ויהיה פתאום דוגמה ומופת להתנהגות של ילד
ללא הפרעת קשב, יוצרת בעצמה מתח גדול שרק מכביד עליו ועל
היכולת שלו לאסוף את עצמו ומחמירה את ההתנהגות.

2. שחררו! 
אפשרו לילד שלכם לחוש שאתם רגועים לגביו ומקבלים אותו כמו שהוא
. אין צורך שתדברו על כך בהרחבה. העיסוק בנושא ואמירות כמו
"אני סומכת עליך שתתנהג יפה" משדרוים שאנחנו לא סומכים עליהם
ומצפים לצרות. אם תעבדו רק על הנקודה הזאת, עשיתם 80% מהעבודה.

3. שוחחו עם הילד מחר יום לפני, בזמן רגוע. ספרו לו בדיוק מה
הולך להיות במהלך האירוע
כולם מתיישבים סביב השולחן,
מברכים (תנו דוגמאות והסבירו מה מצופה ממנו בזמן שמברכים) ורק אחרי כן אוכלים.
התייעצו אתו ואפשרו לו לבחור פתרונות שיעזרו לו לאסוף את עצמו
מה מותר ומה אסור לעשות בשולחן, לפי מה שנכון לכם ומשפחה שלכם
(מותר לקחת חתיכת לחם לכרסום, מותר לשאול את ההורה שאלות,
אסור להביא מכשירים אלקטרוניים לשולחן וגם אסור לשחק בהם מחוץ
לשולחן עד אחרי הארוחה, סביב השולחן נמנע מצעקות ומותר לקום רק ברשות)

4. אם מתאפשר, כדאי לקבוע אתו מראש את מקום הישיבה,
על מנת שיגיע לשלוחן מוכן. רצוי שישב על יד אחד ההורים.
כדאי לבחור מקום שנוח לקום ממנו מבלי להפריע לאחרים
ועדיף שיהיה בו מרחב ולא תחושת דחק וצפיפות.

5.קראו היטב את המשפט הבא: אם הילד יידע שאתם מבינים את הקושי שלו
לשבת לאורך זמן ותהיה לו לגיטימציה מצדכם לקום להפוגות כאשר הוא
ירגיש בכך צורך, הוא יצליח להאריך את זמני הישיבה שלו סביב השולחן
ולקצר משמעותית את זמני ההפוגה שלו מחוץ לשולחן – אם יקום ממנו בכלל.

תאמרו בצורה עניינית ולא שיפוטית: "אני יודע שאולי יהיה לך קשה
לשבת כל כך הרבה זמן. אם תרגיש שאתה משתעמם מדי ואתה כבר
לא יכול לשבת, אם תראה שאתה מתחיל להתעצבן או לזוז הרבה, כדאי
שתקום להפוגה קצרה מכל הרעש וההמולה ואחרי זה תחזור לשולחן".

קבעו יחד איתו כללים להפוגות מבוקרות: קום רק אחרי שאמרת לי "אני תכיף חוזר",
נבחר כעת מקום אליו תלך בהפוגה (חדר אחר, מרפסת, פינה שקטה),
חזור לשולחן אחרי 5 או 10 דקות (אפשר לכוון סטופר בשעון או בטלפון.
אבל חשוב לתחום את ההפוגה בזמן כדי שהילד ידע שהוא צריך לחזור לשולחן).
היו מכוונים אל הילד שלכם ולצרכיו ולא אל המבטים של האורחים האחרים.
ברגעים כמו אלה, הילד שלכם מרגיש במבחן והוא צריך אתכם לצידו ולא נגדו.

6. כפי שמומלץ לגבי כולנו, הקפידו לתת לילד משהו קטן לאכול כדי שלא 
יגיע רעב לשולחן החג. ילד רעב הוא ילד עצבני, לא שקט ולא קשוב.
רצוי להדריך את הילד לגבי מה ומתי מותר לאכול מהדברים שעל השולחן.

7. הרבה ילדים עם הפרעת קשב מתלכלכים בארוחות. זה לא יהיה שונה
בארוחת החג. אנא אל תעשו מזה עניין גדול והימנעו מנזיפות והערות
פומביות
 על אופן האכילה של הילד. זה משפיל ומביך ואינו תורם דבר
ללמידה שלו לאכול מבלי להתלכלך.

8. ילדים עם רגישות תחושתית ירגישו מאוד לא בנוח עם בגדים מהודרים
הכוללים כפתורים, תחרה, קשירות ומרקמים קשיחים. שימו לב שזה בלבד
עלול לגרום לאי שקט ולעצבנות. הקפידו על לבוש נוח או קחו בגדים נוחים להחלפה.

9. אפשרו לילד שלכם להרגיש בנוח. עשו עבודה עם עצמכם לא להתרגש
מההתנהגות שלו, לא לעשות ממנה עניין ולא לחשוף אותו בפני כולם.
השתדלו לאפשר לו להרגיש חופשי, ואם יש לכם משהו לומר, קראו לו
הצידה בנימוס ושוחחו איתו בארבע עיניים
.

10. הכי חשוב: אל תשכחו לעודד ולשבח אותו לאורך כל הערב:
– אתה יושב כל כך יפה בשולחן!
– אני רואה שאתה עושה מאמץ להקשיב ולהשתתף. אני גאה בך.
– שמת לב שאתה מאבד סבלנות ועשית לעצמך הפוגה בדיוק כמו שסיכמנו. אתה בוגר ואחראי.
– תענוג לשבת אתך בשולחן החג.

מאחלת לכם חג שמח ושנה מלאה רגעים נפלאים ונחת מהילדים!

jewish family in seder celebrating passover

עדיין אין תגובות

אוק 22 2017

איך חוזרים לשגרה אחרי החגים?

מאת: נושאים: כללי

מיומנה של משפחת ADHD

אחרי החגים שמח לנו. בוקר ראשון הוא בוקר קשה.

איכשהו הצלחנו לשלוח את כולם למסגרות בזמן.

נותרו עוד 8 חודשים כאלה וזהו. יש!

סיכום ביניים: אף אחד בבית לא מצליח עדיין לקום בבוקר כמו שצריך,

טרם הצלחנו להחזיר את הילדים להרגלי השגרה (מי זוכר מהם היו בכלל?)

וכבר חזרנו הביתה לחופשות חגי תשרי,

כולם שכחו איך מכינים מערכת כאילו מעולם לא היו בבית הספר בעבר ומעל 

ראשנו רובצת עננת הפיקוח על שיעורי הבית. (למי יש כוח לעוד שנה כזאת?)…

עוד לא התארגנו עם הארוחות, ההסעות, המטלות. עדיין לא ברור מי הולך 

לאיזה חוג ומתי, אבל אנחנו משחררים צ'קים ומגהצים כרטיס אשראי

בקצב שיא. הילדים מצליחים לזכור איך קוראים (כמעט) לכל המורים

שלהם, אבל אנחנו רחוקים מלהבין מי נגד מי ובקיצור, סופרים את 

הימים עד לחנוכה.

לא התקנתי מצלמות נסתרות בבתים שלכם, אני פשוט שומעת מכם

בשיחות הטלפון ובמיילים. אז אני כותבת לכם היום כדי להזכיר:

היו נחמדים עם עצמכם, כי אתם לא לבד.

עם החזרה המלאה לשגרת הלימודים, מתעוררות מחדש השאלות

שלכם לגבי התארגנות בוקר, סביב הכנת שיעורי הבית

ו"של מי האחריות על המטלות שלהם בכלל?".

התשובות לשאלות האלה מתחילות ביצירה והטמעה של עוגנים,

שהם 3 הנקודות במהלך היום, שחוזרות על עצמן בשגרת החיים,

סביבן אנו בונים את ההתנהלות שלנו .

אני מדברת כמובן על בוקר, צהריים וערב.

המטרה היא לבנות סביב כל עוגן סדר פעולות קבוע 

שחוזר על עצמו מדי יום, שקיימת לגביו ודאות מוחלטת.

להגיע למצב שאין צורך לנהל לגביו משא ומתן יום יומי מתיש.

שגרת העוגנים הזאת חוסכת לכולם המון מאבקים ואנרגיה

לאורך כל השנה.

אלא 4 העקרונות להטמע נכונה של העוגנים בשגרת המשפחה:

1. סדר הפעולות נקבע בשיתוף הילדים שלכם, בהתאם לצרכים שלהם.

 (כל ילד והסדר הנכון עבורו). הימנעו מ"להנחית" על הילדים את הסדר

שנכון לכם, שתפו אותם בשיקולים שלכם והקשיבו להצעותיהם. כך

תסייעו להם להכיר את עצמם ולקחת אחריות עם חייהם. וכמובן גם

תזכו לשיתוף פעולה הרבה יותר גדול.

לדוגמה: העוגן – החזרה מבית הספר. מהם הדברים שצריך לעשות?

לשטוף ידיים, לאכול, להכין שיעורי בית, להוציא את הכלב, לאסוף את

האחות הקטנה מהגן… נתייעץ עם הילד לגבי סדר הפעולות הקבוע

שמתאים לו ונקבע:

מגיע הביתה ב14:30

1. לשטוף ידיים,

2. אוכל,

3. 15:00 שיעורים ,

4. חופשי,

5. 16:00 להוציא את האחות מהגן ,

6. חוג או חופשי בהתאם ליום.

אבל, אם ילד שנוטל ריטלין יודע שאינו רעב עם הגעתו הביתה,

נקבע אתו אולי סדר פעולות אחר:

1. להוציא את הכלב,

2. לשטוף ידיים,

3. שיעורי בית,

4. אוכל,

5. חופשי

2. סדר הפעולות הוא קבוע וחוזר על עצמו בקפידה כל יום, ללא פשרות

 (אלא במקרים חריגים כמובן… אתם מבינים למה הכוונה). אחת הטעויות

הכי נפוצות של הורים היא לקבוע סדר פעולות מסוים עם הילדים ו"לשבור"

אותו על בסיס יום יומי. (אמא, רק היום אני אלך ליואב קודם… אמא, רק משחק

אחד ואני בא…). אנא מכם, תנו לעצמכם ולילדים שלכם סיכוי אמיתי ללמידה.

יום-יומיים של עמידה בסדר שקבעתם אינם מספיקים. הקפידו על הסדר לפחות

במשך שבועיים-שלושה על מנת לבחון אם זה עובד. גם אם באמצע קרה

שהסדר שובש, אל תרימו ידיים. המשיכו למחרת עם הסדר שנקבע.

3. ערכו חזרה "על יבש" של הפעולות

בבוקר לפני בית הספר (או בצהריים, כשהילד חוזר הביתה),

הכינו את הילדים לקראת העוגן הקרוב. הכנה מקלה עליהם בהתמודדות

וגם יוצרת מחויבות ולקיחת אחריות מצד הילדים.

4. חזקו את הילדים (ואת עצמכם!) על קיום סדר הפעולות שנקבע

זה לא מובן מאליו עבור הילדים שלכם לעמוד בסדר הפעולות סביב

העוגנים שלהם בהצלחה. הדבר כרוך במאמץ מכוון ולכן, חיוני לחזק

את כולם על ההתנהגות הרצויה. בנוסף על כך, החיזוק מאפשר לכם

"לראות" בפועל שהדברים עובדים ולהציג תמונה אובייקטיבית ומדידה,

במקום להסתמך על תחושות (נראה לי שזה עבד בהתחלה, אבל לא יודעת

איך ומה קרה שם… הדברים איכשהו הלכו לאיבוד…).

את אותם העקרונות כדאי כמובן ליישם סביב עוגן הבוקר ועוגן הערב.

ההמלצה שלי, התחילו מעוגן אחד, לגביו אתם מרגישים שיהיה לכם

הכי קל ליישם. אז קדימה. כל יום הוא האידיאלי להתחיל!

פעלו לפי 4 העקרונות וספרו לי איך זה עובד עבורכם.

שתהיה לכולנו חזרה חלקה לשגרה והמשך שנת לימודים

רגועה ומוצלחת.

מיכל

עדיין אין תגובות

יונ 29 2017

טיפול תרופתי בחופש – כן או לא?

מאת: נושאים: כללי

ביום ראשון מתחילה הקייטנה, טיולים ונסיעות לחו"ל ממש

בפתח והרבה הורים מתלבטים לגבי סוגיית הטיפול

התרופתי. האם להמשיך את הטיפול במהלך החופש

הגדול, או לעשות הפסקה? האם לקחת טיפול במהלך

הנסיעה לחו"ל, או לאפשר לילד "לנוח"?

קודם כל, חשוב לי לומר שאין תשובה חד משמעית

וגורפת עבור כל הילדים. מה שהשכנה עושה עם

הילד שלה, לא בהכרח רלוונטי לילד שלכם. לכן, עדיף

שתחסכו לעצמכם את רגשות האשם לשני הכיוונים

ותעשו את ההחלטה שהכי נכונה עבורכם.

ישנם סוגים שונים של תרופות ולא את כולן אפשר

להפסיק ולחדש באופן מידי. יש הנוטלים תרופה

שהשפעתה מצטברת ונראית רק לאחר מספר

שבועות ויש הנוטלים תרופה שהשפעתה מידית

והיא נשארת בגוף רק מספר שעות. לכן, כדאי

לברר עם הרופא על האפשרות להפסיק ולחדש

את הטיפול, אם בכלל. כל מקרה לגופו.

הסיבות למתן הטיפול התרופתי, כמו להפסקתו,

הן מגוונות. יש הנוטלים טיפול תרופתי בעיקר

כדי להגביר את הריכוז והקשב במסגרת הלימודית

ובהיעדר הצורך הזה, יכולים להפסיק את התרופה

במהלך החופש והכל יתנהל מצוין.

אחרים נוטלים טיפול תרופתי כדי לווסת ולמתן את

האימפולסיביות והשליטה ברגשות. הטיפול התרופתי

עוזר להם לחוות אינטרקציות חברתיות חיוביות

ולבנות דימוי עצמי חזק. הדימוי העצמי הוא הנכס

הכי יקר שלנו וכדאי לשמור עליו ולטפח אותו תמיד.

כולל בחופשות.

הרבה פעמים ההורים רוצים לאפשר לילד מנוחה

מהטיפול, "להיות הוא עצמו" בחופשה המשפחתית

ומחליטים שלא לתת טיפול תרופתי. החופשה יכולה

להיות ממש מוצלחת עבור הרבה משפחות,

אם כל המשפחה מצטיידת בהמון סבלנות והילד עצמו

מודע לקשיים שלו וכבר למד לנהל אותם היטב.

במקרים אחרים, היציאה למקום לא מוכר שבו נדרשים

לגלות גמישות גדולה והשהייה הממושכת של כל המשפחה

יחד, יכולות להקשות מאוד על הילדים ולהפוך את החופשה

המשפחתית לטיול בגהינום. ללא הטיפול התרופתי, הילדים

סובלים בעצמם, הם מתפרצים המון, מתעקשים, מתווכחים

ו"חוטפים" הרבה מאוד הערות, כעסים ודחייה מהסביבה.

במקרים האלה הנזק בהפסקת הטיפול גדול מהתועלת

ובסוף, מה שנשאר מהחופשה המשפחתית, זו תחושת

הסבל, החרטה והכעס של כולם (שלא נדבר על רגשות

האשמה של הילד עצמו, שבגללו נהרסה החופשה).

אז אם אתם מתלבטים האם להמשיך את הטיפול

בחופש הגדול או בחופשה בחו"ל, שאלו את עצמכם

מהי הסיבה למתן הטיפול התרופתי לילד הספציפי שלכם,

במה הטיפול מועיל לילד, מה יידרש ממנו במהלך החופשה

והאם הוא וגם אתם מסוגלים, נכון לשלב הזה בחייכם,

להפיק את מירב ההנאה בתנאים הלאה.

אולי ברור לכם שאין צורך בטיפול התרופתי וזה

מצוין. או אולי השנה הילד עדיין סוער ולא מווסת וגם לכם

אין עדיין את הכלים "לאכול" את ההתנהגות שלו.

את ההחלטה הזאת אתם רוצים לקבל בהתאם לצרכים

ולמציאות שלכם נכון להיום. זה לא מחייב שום דבר לגבי

השנה הבאה. יכול להיות שאז תחליטו אחרת.

כל החלטה שתקבלו תהיה נכונה, אם טובתו הגבוהה ביותר

של הילד שלכם תעמוד לנגד עיניכם.

והכי חשוב, כולנו יודעים שהטיפול התרופתי להפרעת קשב

אינו משחק. קבלו כל החלטה בנושא הטיפול התרופתי

של הילד בהתייעצות עם הרופא המטפל. 

רוצים ללמוד איך לעבור את החופש הגדול בשלום עם ילדי ADHD

ולשרוד כדי לספר? בניית שגרה שפויה, הגבלת מסכים אפקטיבית, 

התמודדות נכונה עם מריבות בין הילדים. כל אלה בהרצאה

אינטרנטית שהכנתי לכם במיוחד, הערב ב21:00.

ההרצאה ללא עלות. לחצו על הקישור כדי לשריין מקום.

עדיין אין תגובות

אפר 30 2017

ילד עצמאי

מאת: נושאים: כללי

לפני כמה ימים חגגנו את יום העצמאות ה-70 למדינתנו הקטנה

והמיוחדת ומטבע הדברים, הדיון סביב ערך העצמאות מתעורר

ועולה בהרבה הקשרים.

זו הזדמנות מצוינת גם עבורנו לדבר קצת על עצמאות

הילדים. הרבה הורים מבקשים לדעת איך ללמד את הילדים

להתנהל באופן עצמאי יותר ולקחת אחריות (על ניהול הזמן,

על המטלות, על ניקיון וטיפוח עצמי, ועוד).

ההורים מצפים, ובצדק, שהילד יקח יוזמה ויתכונן לבד לחוג,

יכין מערכת, או יתלבש לבד בבוקר (כל אחד בהתאם לגילו),

אבל זה לא קורה, והם מוצאים את עצמם מנדנדים לילדים

ומנהלים אותם כדי שיבצעו את הפעולות הכי פשוטות

שבשגרה.

 

העניין עם עצמאות הוא, שמה שאתם עושים היום קובע

איזה ילד תקבלו מחר, איזה אדם הילד הזה צומח להיות.

ילדים, במיוחד ילדים עם הפרעת קשב, לא נולדים יודעים

עצמאות מהי, מחויבות ואחריות מהן. זה לא שפתאום מחר

בבוקר הילד יקום ויהיה עצמאי כי ככה החלטתם.

העצמאות של הילדים תלויה בכם במידה רבה מאוד.

 

לפני שמתחילים לדבר על התנהגות הילדים, כדאי

שתשאלו את עצמכם איפה אתם בסיפור.

האם אתם מאפשרים לילדים לפתח עצמאות,

או אולי אתם מפריעים להם בדרך?

האם אתם מאמינים שהילדה שלכם מסוגלת לבצע

את הדברים לבד, האם אתם סומכים עליה שתצליח?

איזה דברים שהילד שלכם יודע לעשות לבד, אתם

ממשיכים לעשות במקומו? כמה אתם נכנעים לבקשות

ולתחנונים שלה לעשות את הדברים במקומה וכמה

קשה לכם לשאת את התסכול של הילדה, כשלא מצליח לה,

ואתם רצים להציל את המצב, רק כדי למנוע

ממנה את התסכול או את תחושת הכישלון?

 

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא טוענת כאן שאתם

צריכים "לזרוק אותם למים" ולא להביט לאחור.

יש לכם תפקיד מאוד משמעותי בפיתוח העצמאות של

הילדים שלכם. אבל יכול להיות שהתפקיד הזה מעט

שונה ממה שאתם עושים כיום.

 

ילדים עם הפרעת קשב הם הרבה פעמים יותר תלויים

בנו מאשר ילדים אחרים והם מתקשים לפתח עצמאות,

גם בגילאים בוגרים. המאפיין הזה עלול ליצור מעגל קסמים:

הילד יותר תלותי ולא "לוקח את עצמאותו בידיים",

ההורים מבינים שהם חייבים להתערב כדי שהילד יתפקד.

הם נכנסים לתמונה ומנסים לנהל את הילד סביב

המשימה, אבל הילד לא מגיב כמצופה וזה פשוט לא מתניע…

בסוף, ההורים מרגישים שאין ברירה. הם תופסים פיקוד,

הילד זז הצידה והם עושים את הדברים במקומו… וחוזר חלילה.

איך ילמד הילד לתפקד באופן עצמאי, אם הוא לא נדרש לכך?

איך הוא יאמין שהוא מסוגל לתפקד באופן עצמאי, אם ההורים

משדרים לו שהם צריכים לנהל אותו משום שהוא לא מסוגל לבד?

 

כמה דוגמאות קטנות לצורך ההמחשה:

– הילד בכיתה ד' וההורים שלו עדיין מלבישים אותו בבוקר,
כי הוא לא מצליח להתעורר וקשה לו להתארגן… ואם הם
לא מלבישים אותו, הוא מעכב את כל המשפחה.

– אמא מתעצבנת ומקטרת תוך כדי שהיא כותבת את
עבודת השורשים במלואה, בזמן שהילדה יושבת לצידה
חסרת אונים ומוטיבציה ולא תורמת אפילו מילה אחת.

– אמא מגלה דרך הווטסאפ הכיתתי שיש לילד מבחן בהיסטוריה.
היא מחפשת באינטרנט חומרים לחזרה ומדפיסה. היא צריכה
לשכנע את הילד להתכונן למבחן ואף לקבוע מתי ואיך הוא
יתכונן. (לרוב זה כרוך בנדנודים ומאבקים והרבה כעס).

 

אתם רוצים לסייע לילדים שלכם לפתח עצמאות? התפקיד 

שלכם הוא לא לעשות במקומם, אלא לעמוד לצידם לצורך תיווך

והדרכה. ברור לי שיותר קל לעשות בעצמכם ודי. במקום להשקיע

ים של אנרגיה במריבות ונדנודים… אבל האם זה מקדם את הילד

ומסייע לו לפתח עצמאות, כדי שנוכל בעתיד להתנתק מהתלות

הזאת ולשחרר אותו לעולם? התשובה היא לא.

נכון, הדרך שאני מציעה דורשת יותר מודעות ויותר עבודה. אבל

בפועל, היא חוסכת המון אנרגיה, שאתם משקיעים היום במאבקים

האינסופיים, בכעס ובתסכול. אז במקום להמשיך לעשות

במקומם ולכעוס עליהם, תהיו שם כדי להנחות, להדריך ולאפשר.

עזרו לילדים שלכם לפתח עצמאות ותחושת מסוגלות וקבלו

אנשים שמנהלים את עצמם… והרבה מאוד זמן פנוי…

 

הנה כמה דגשים שיעזרו לכם לחזק תהליך פיתוח העצמאות 

של הילדים:

 

  1. אם רוצים שזה יצליח, חשוב שתעבדו על העמדה שלכם.
  • הניחו לכעס והתסכול שלכם מכך שהילד לא מספיק עצמאי
    לטעמכם. זה לא מועיל וזה סתם מעיב על היחסים ביניכם.
  • כולנו לומדים מההתנסויות שלנו בחיים. אתם צריכים
    לאפשר לילדים להתנסות, גם כשקשה להם. בכל פעם
    שאתם בוחרים לעשות במקומם כדי למנוע מהם סבל
    ותסכול, אתם פוגעים בביטחון שלהם וביכולת שלהם לפתח
    עצמאות ואחריות.
  • רדו מהציפיות והסטנדרטים הגבוהים שלכם. זה לא צריך להיות
    מושלם בפעם הראשונה. עדיף שהילדה תלך לבית הספר
    היום עם מכנסיים וחולצה לא תואמים, מאשר שתמשיכו
    להכין לה בגדים עד כיתה ט', (ואז היא תתקשה בקבלת
    החלטה פשוטה, כמו מה ללבוש מתחת לתלבושת בית הספר).
  • שחררוווווווווו !!!!! בכל מקום שאתם יכולים, שחררו מהלחץ
    והצורך שלכם לשלוט בילד, במצב ובדרך שבה הוא מבצע
    את הדברים. הילד שלכם הוא לא אתם. ש-חר-רו .
  • זכרו: הילד שלכם זקוק לאמונה ולתמיכה שלכם.
    אם אתם לא מאמינים שהוא מסוגל לגדול ולפתח עצמאות,
    יהיה לו מאוד קשה להאמין בעצמו ולהצליח.
  1. שתפו את הילד בציפייה שלכם. הסבירו בדיוק למה אתם 
    מצפים. "מהיום, אתה תתכונן לבד לחוג. כל יום שני ורביעי,
    תהיה מוכן בשעה 16:45".
  2. וודאו שהילד יודע מה עושים ואיך בדיוק עושים. שום דבר
    אינו מובן מאליו עבור ילדי ADHD. הימנעו מלהכתיב ולתת
    הוראות. הלמידה מתרחשת כאשר הילדים מאמצים את המוח
    שלהם בתהליך. שאלו שאלות מכוונות ועודדו את הילד לתכנן
    בראש את הפעולות שיש לבצע: – החוג מתחיל ב17:00 אנחנו צריכים לצאת מהבית ב16:45.
    מה אתה צריך לעשות כדי להיות מוכן לחוג?
    – ללבוש חליפת ג'ודו…
    – בדיוק. ומה עוד אתה לוקח בדרך כלל לחוג?
    – בקבוק מים.
    – מעולה. כמה זמן אתה חושב שלוקח לך ללבוש את מדי הג'ודו?
    – לא יודע…
    – או קיי, אז היום נפעיל סטופר ונראה כמה זמן לוקח לך. לפי זה נדע…
    (או לחילופין)
    – אני חושב שלוקח לי עשר דקות.
    – או קיי. אם אתה צריך להיות מוכן ב16:45, מתי אתה צריך להתחיל להתכונן?
    עדיף שתיקח כמה דקות ספייר לפיפי וכו.
    – אני צריך להתחיל להתכונן ב16:30.
    – יופי. מה תעשה כדי לזכור שאתה צריך להתחיל להתכונן?
    אתה צריך ממני עזרה בעניין הזה?
    – אשים לי תזכורת, אבל עדיף שאת תזכירי לי גם.
    – בסדר גמור. בוא שים לך (עכשיו, יחד אתכם) תזכורת חוזרת לשעה 16:30
    אני אתזכר אותך כמה דקות לפני הזמן, פעם אחת בלבד.
  3. עודדו וחזקו את הילדים כל הזמן, גם אם הם לא הצליחו 
    עדיין לעמוד במשימת העצמאות שלהם. העידוד שלכם הוא
    הדלק שהם זקוקים לו כדי להאמין בעצמם ולהמשיך לנסות.
    חזקו אותם על הנכונות, על המאמץ שאתם רואים שהם עשו,
    על כך שהם עשו, גם כשהיה להם מאוד לא נוח ומתסכל ועל
    כך שהם לא הרימו ידיים ומצאו פתרון, גם כאשר היה להם קשה.
  4. אחרון חביב. כמו תמיד. היו עקביים!
    אם החלטתם שהילד נועל נעליים לבד, קחו בחשבון את הזמן
    שלוקח לו לנעול והיערכו בהתאם. אם אתם רוצים שהילדה
    תכין מערכת לבד, למדו אותה, הדריכו אותה ואל תעשו במקומה.
    סכמו איתה שהיא מכינה מערכת מיד עם סיום השיעורים ועמדו
    על כך שזה יקרה, כדי שלא תצטרכו למצוא את עצמכם מכינים
    מערכת במקומה בשעה 22:00, עם ילדה מעולפת על המיטה
    ואתם רוטנים, מאיימים ומענישים.

** כמובן שמותר לפעמים לעזור, כאשר אתם רואים
שיש צורך. המפתח הוא במינון. האם ה"מדי פעם" שלכם
הופך לשגרה?**

קדימה לעבודה. משימה קטנה לשבוע העצמאות:

מהו הדבר האחד בו אתם יכולים לאפשר יותר עצמאות לילדים שלכם? 

 

עצמאות של עם מתחילה העצמאות אישית. אז שיהיה לנו עצמאי ושמח!

מיכל

עדיין אין תגובות

יול 20 2016

10 הכללים לחופשה משפחתית מוצלחת עם ילדי ADHD

מאת: נושאים: כללי

בבתים רבים, הורים וילדים מלאים התרגשות לקראת
החופשה המשפחתית הקרבה, הם עוסקים בהכנות המתבקשות
בשמחה רבה וכולם משתוקקים כבר לצאת לדרך.

זה לא בהכרח המקרה בבתים בהם גדלים ילדים עם הפרעת קשב.
הרבה הורים לילדי ADHD חשים חרדה ומתח לפני נסיעות,
יותר מכל דבר אחר. הם מכינים את עצמם לוויכוחים, בכי קולני
ומריבות אינסופיות.

עבורם, החופשה המשפחתית היא סבל מתמשך
שמשול לטיול בגהינום עצמו.

אני מאמינה שעם היערכות נכונה ומעט תוספת סבלנות במזוודה,
החופשה המשפחתית שלכם יכולה להיות מרגשת ומהנה, כזו שתשאיר
זיכרונות מתוקים שילוו את הילדים שלכם שנים רבות קדימה.

הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות
כדי להבטיח לעצמכם חופשה בלתי נשכחת מהסיבות הנכונות.

לפני שאורזים את המזוודות לקראת החופשה הקרובה,
ערכו תאום ציפיות (עם עצמכם!). אז מה אם אין בית ספר?
הפרעת הקשב של הילדים שלכם לא יוצאת לחופשה. או יותר נכון,
היא כן יוצאת לחופשה. אתכם!. אל תצפו שהילדים ישאירו את
הקשיים שלהם בבית ויהפכו פתאום להיות ילדים שקטים וגמישים
ברגע המעבר בביקורת הדרכונים.

אתם צריכים לתכנן חופשה שתתאים לאופי המשפחה שלכם ולצפות שכל מה שיכול לקרות, יקרה.

  1. שתפו את הילדים בבחירת היעד ובניית המסלול (מתוך האפשרויות שמתאימות לכם, כמובן).
    תנו להם לחפש מידע על מסלולים ומקומות מעניינים,
    אפשרו להם לבחור מתוך מספר אפשרויות וערבו אותם
    בשיקולי קבלת ההחלטות שלכם.

    אז מה אם הביקור במוזאון הלובר נראה לכם התחנה הכי חשובה בפריז?! אם אתם יודעים שהילדים שלכם ישתעממו שם עד כאב ויתעייפו מההליכה הממושכת במסדרונות והדרישה הבלתי פוסקת שלכם לאיפוק וריסון, וזה יחזור אליכם בצורת הצקות, מריבות, התקפי זעם והשתוללות, אולי עדיף לוותר על התחנה הזאת הפעם. אמנם תצטרכו לתכנן ביקור נוסף בפריז, אבל תמנעו מכל המשפחה יום שלם של עינוי וסבל.

    בקיצור, מעורבות ושיתוף הילדים בבניית המסלול יתנו
    להם תחושת בעלות על הטיול ויהפכו אותו לצפוי יותר,
    דבר שמאוד יעזור להם להגיע מוכנים ורגועים יותר.

  2. הגדירו גבולות גזרה, כללים וציפיות וגם, שחררו!
    לפני היציאה לטיול, כדאי להגדיר כללי בטיחות והתנהלות
    וגם כללי שהייה משותפת. לדוגמה,

  • בקשו מהילדים לשים לב שהם נשארים צמודים אליכם
    כל העת ולא מתרחקים, אלא באישורכם. הסבירו שלא יוצאים
    מחדר המלון ללא ליווי שלכם, ועוד.

  • קבעו מסגרת כספית או אחרת כדי למנוע תסכול וויכוחים
    מיותרים. למשל, מתי, מה ואיפה תסכימו לקנות, איך תחלקו
    בין כולם את השימוש באייפד, וכו.

  • הסבירו שלמרות התכנון המוקדם, לפעמים יהיו שינויים
    בתכניות וכולם יצטרכו לגלות גמישות.

  • ואז שחררו! עשו מאמץ לא לרדוף אחריהם ולהעיר להם ללא
    הפסקה על כל תנועה. אפשרו להם ליהנות, לחקור ולהרגיש
    חופשיים. הם לא אתם. כבדו את הרצון והקצב שלהם.

  1. ברכב, במטוס וברכבת: הנסיעה הממושכת יכולה להיות
    משעממת וזה מצע אידאלי להצקות ומריבות. התייעצו עם
    הילדים לגבי עזרים ומשחקים שהם רוצים להביא אתם
    למטוס
    או לרכב. אפשר לקחת לוח מחיק קטן וטושים ולצייר, לשחק
    "איש תלוי", איקס-עיגול, ועוד. פלסטלינה (למי שיודעים להיזהר
    ולא ללכלך) יכולה להיות פתרון תעסוקתי מצוין לידיים.

    קחו אתכם קלפי רביעיות, קובייה הונגרית, או כל דבר אחר
    שלא נוזל ולא מכיל חלקים קטנטנים שעלולים להתפזר לכל עבר.

    שתפו את הילדים בניווט ובחישובים. עדכנו אותם לגבי
    זמן הנסיעה הצפוי והנותר עד ליעד
    . זה עוזר להם להכין
    את עצמם נפשית ולהיות יותר סבלניים. שאלו שאלות ואתגרו
    אותם עם חידות על מקומות, כבישים, מכוניות, חישובי מרחקים,
    ערי בירה, סוגי עצים, מאפייני בניה אופייניים לאיזור, וכל מה
    שעולה על הדעת. שחקו משחקי מילים או בקשו מהם להמציא
    שירים מצחיקים על המקומות בהם אתם עוברים ועל החוויות שלכם כמשפחה.

יותר מכל, השלימו עם העובדה שהילדים עלולים להשתעמם, לריב,
להשמיע קולות או להתלונן. אז מה? זה הגיוני, זה מובן וזה לא קשור אליכם.
קחו 2 נשימות עמוקות והלבישו על עצמכם חיוך רגוע ומקבל.
היו אמפתיים במקום ללבות את האש. זה תכף יעבור.

** כך מפסיקים מריבות אלימות ברכב: אם מתפתחת מריבה אלימה או מצב בו אתם מרגישים שאתם לא יכולים יותר, תנשמו עמוק, חפשו מקום בטוח לעצור את הרכב, עצרו בצד ותאמרו בקול הכי רגוע שלכם ובלי כעס : "המריבה שלכם מפריעה לי להתרכז וזה מסכן את כולנו. אני לא יכול/ה לנהוג כך. מחכה פה עד שיהיה שקט ובטוח להמשיך". חכו כמה שניות ואל תוסיפו דבר. הם ישתקו. מבטיחה. כעת המשיכו בזהירות בנסיעתכם. **

  1. ניהול הלו"ז: אפשר למצוא ברשת שפע של מסלולים מומלצים
    ועדויות של משפחות שעשו את זה לפניכם. אפשר ממש
    לעשות "העתק-הדבק" ולשחזר את המסלולים האלה אחד לאחד.
    אל תעשו את זה.
    התאימו את קצב הטיול לאופי המשפחה שלכם.
    הוסיפו כ-30% זמן התארגנות ולוגיסטיקה, מעבר ללו"ז המוצע.
    כך תמנעו מתח ולחץ מיותרים ותבטיחו שהטיול יזרום על מי
    מנוחות. אין טעם להרגיש שאתם מפסידים מזה, כי ההיפך
    הוא הנכון. זכרו: מטרת הטיול המשפחתי היא ליהנות יחדיו,
    להתקרב ולאסוף זיכרונות חיוביים ומתוקים שהילדים ייקחו אתם
    לכל החיים. עדיף לנצל אטרקציה אחת פחות, מאשר להוציא
    אלפי שקלים על ימים ארוכים של מריבות ומרירות.

  1. הרבה פעמים, בייחוד כאשר לנים במלונות, אנשים מעדיפים לאכול
    בבוקר, לדלג על ארוחת הצהריים כדי להספיק יותר ולחסוך מעט
    כסף ולאכול ארוחת ערב מוקדמת בתחנה הסופית. אז זהו, שלא.
    הילדים שלכם מתקשים לדחות סיפוקים ולנהל את הרגשות שלהם,
    גם על בטן מלאה. על אחת כמה וכמה כשהם עייפים והבטן מקרקרת.
    זה לא הזמן לאמן את כישורי ההישרדות שלהם! דאגו לקחת אתכם
    פירות, עוגיות או כריכים לכל יציאה. הציעו הפסקות אוכל לעיתים
    קרובות
    ואל תתעלמו מסימני עצבנות ורעב.

    הרבה ילדי ADHD בררנים לגבי מרקמים וטעמים. מה לעשות? זה פשוט. אל תעשו עניין מהאוכל. החופשה המשפחתית היא לא הזירה הנכונה ללמד את הילדים הרגלי תזונה חדשים. הרבה ילדים מעדיפים את המוכר והידוע, קשה להם להתגמש ולא מעוניינים לטעום מאכלים חדשים. הניחו להם ודאגו להציע להם מבחר ממה שהם אוהבים. הם יאכלו חטיפים (עדיף מזינים) בין הארוחות ויאכלו פחות במסעדה (או שלא), אבל ייהנו ממצב רוח טוב ואווירה רגועה.

  1. דאגו למנוחה (לגוף ולמוח) במהלך היום. אתם רוצים להספיק
    הרבה ולהפיק את המקסימום, אבל כשילדים ומבוגרים עם הפרעת
    קשב מגיעים לנקודת רוויה, סביר להניח שיהיו פיצוצים.

    יכול להיות שאין להם כל בעיה להשתולל בלי הפסקה בפרק מים,
    אבל הרעש, ההמולה וההליכה המרובה ברחובות ומרכזי קניות,
    כל אלה עלולים להציף את החושים ולגרום לעצבנות ומתח רב.
    שבו בגן ציבורי תחת צלו של עץ ככה סתם, או עצרו את הפעילות
    בפארק השעשועים כדי לשבת רבע שעה במקום ממוזג,
    לשתות משקה קר ולחדש כוחות.

    אל תצפו שהילדים יתאימו את עצמם לקצב שלכם. התאימו את עצמכם לקצב של הילדים. למדו את עצמכם לזרום אתם וליהנות מהם. אפשרו להם ללכת בקצב שלהם, לעצור, להסתקרן ולחקור. ילדים לומדים מהתנסות ובעיקר דרך הגוף. היו סבלניים. אפשרו להם לטפס (על מה שמותר), לגעת ולהתעכב על הדברים שמעניינים אותם.

     

    אל תכריחו אותם! הם אנשים ייחודיים עם העדפות, רצונות
    וגם חששות משלהם. ככל שתכבדו אותם יותר, יהיה להם
    יותר אומץ לנסות.

  2. הקפידו לשלב פעילות פיזית של הוצאת אנרגיה בכל יום טיול.
    בקרו בתחילת היום בפארק חבלים ובהמשך במוזאון או
    באתר ההיסטורי שרציתם. שלבו סיור רגלי יחד עם פעילויות
    סטטיות או המתנה בתורים ארוכים. גם אם אתם מבלים
    את רוב היום שלכם בנסיעה ממקום למקום, דאגו לאפשר
    משחק ופריקת אנרגיה מדי כמה שעות. אתם יכולים להתעכב
    עוד חצי שעה באתר המסוים בו ביקרתם כדי לאפשר לילדים
    לטפס להנאתם, לרוץ ולשחק מעט. זה בפירוש יחסוך מריבות
    ונדנודים בהמשך היום.

  1. הם לא פסלים! היעזרו בהם. במהלך הטיול עצמו בקשו מהם
    עזרה ותנו אחריות
    . בקשו סיוע בניווט או מציאת אתרים על גבי המפה,
    אפשרו להם לשאת תיקים וחפצים לרכב ולרכוש בעצמם
    את הכרטיסים בקופה. מעורבות פעילה מוסיפה עניין והנאה.
    אולי זה ייקח יותר זמן וזה לא ייעשה בדיוק כפי שאתם הייתם
    עושים, אבל זה יעניק לילדים תחושת עצמאות ואחריות וילמד
    אותם מיומנויות חשובות לחיים.

  1. במקום לגרור את הילדים אחריכם למסעות קניות או הליכות
    אינסופיות ברחובות הערים, התפצלו מדי פעם לשתי קבוצות
    כדי לאפשר לעצמכם מנוחה מהילדים וגם לעשות דבר אחד
    או שנים רק לעצמכם, בשקט ובקצב שלכם.

  1. הילד עושה סצנה באמצע המסעדה? השתמשו "בשיטת הלייזר".
    התרכזו אך ורק בו וטפלו בעניין כאילו אתם לבד רק אתו בעולם.
    אל תתנו ללחץ ולמבטים מסביב להשפיע עליכם לשום כיוון.
    התעלמו מכולם ומהכל ותנו מענה לצורך של הילד שלכם בלבד,
    בדרך שנראית לכם הכי נכונה עבורו, גם אם זה אומר ש-50
    זרים מוחלטים יחשבו שהילד שלכם לא מחונך או שאתם
    ההורים הכי גרועים במדינה. אם הילד ירגיש שאתם איתו במאה
    אחוז, הבעיה תיפתר הרבה יותר מהר ובקלות.

והכי הכי חשוב:

עודדו אותם ושבחו אותם בכל הזדמנות על סבלנותם, על הגמישות, על שיתוף הפעולה ועל התנהגות מנומסת.
כל אלה אינם מובנים מאליהם עבור הילדים שלכם. האירו זרקור על ההתנהגויות הרצויות האלה ותקבלו מהן בשפע.

ספרו לי מה עזר לכם ושלחו לי תמונות מהחופשה שלכם.

הנה תמונה מהחופשה המשפחתית האחרונה שלנו.

חופשה נעימה!

עדיין אין תגובות

אוג 12 2015

אלף פנים ליואב – התמונה הקלינית של ילד ADHD

מאת: נושאים: כללי

ההורים של יואב בן ה-10 נואשים.
ילד נבון ויפה תואר, יש לו כל מה שצריך כדי להצליח: אינטליגנציה גבוהה, המון יכולות וכישורים,
משפחה אוהבת, בית חם. אבל החיים עם יואב בבית הם בגדר גיהינום. מגיל צעיר גילה יואב עניין בכל דבר.

הוא תמיד היה ילד סקרן. בכל דבר יואב מתעניין. גם בשיחות של המבוגרים הוא מתעניין… ומתערב…

הבעיה היא שהסקרנות הזאת מסוכנת. אין ליואב שיקול דעת! הוא כאילו לא יודע פחד.
פעם אחת הוא רצה לבדוק אם הוא יכול לגעת בתקרה עם קצות האצבעות אז הוא הערים שרפרף
על כיסא מחשב עם גלגלים, בסמוך לחלון הפתוח בקומה החמישית. הילד טיפס, הכיסא הסתובב,
השרפרף התנדנד ויואב כמעט נפל מהחלון! מאז שהוא תינוק נמצאים ההורים שלו בכוננות שיא.

יואב מרבה ליפול ולהיפצע, הוא מפיל ושופך ומקלקל כל הזמן בלי הפסקה. עד שהגיע לגן חובה
הספיק יואב לבלות בחדר מיון שמונה פעמים: הוא בלע סוללה, נדקר ממזלג, נפל מהספרייה
(כן, הוא היה על המדף הגבוה בספרייה, מחפש מחבוא מתאים לגולות שלו), שבר את הרגל ומה לא…
וכל זה תחת השגחה מלאה של מבוגר (ומי שלא חווה כזה "יואב" שלא יתאמץ להבין, ושגם לא יטרח לשפוט).

יואב כבר לא רוצה ללמוד. למען האמת, גם המורות כבר לא כל כך רוצות שיואב ילמד בכיתה שלהן…
הוא ילד חכם שלא מוכן להשקיע בלימודים בכלל. הוא דוחה כל דבר לרגע האחרון ומתעצל לבצע
את המוטל עליו. אמא שלו צריכה לשבת לו על הראש כדי שיכין שיעורים.
כל יום יש מריבות בבית סביב שיעורי הבית. אבל הציונים שלו טובים מאוד… אם הוא רק היה משקיע טיפה…

Boy confronts his mother

המורות מתלוננות שהוא לא מפסיק לפטפט, להתפרץ, להתחצף, להפריע. הילדים קוראים לו "חופר". 

גם בבית הוא מדבר ללא הפסקה. אנשים אומרים שיואב חסר התחשבות וילדותי. לעיתים קרובות הוא מוצא את עצמו "מתפוצץ" על האחיות שלו, על ההורים, על חברים לכיתה. מספיק שילד נגע לו בטעות בחולצה, ויואב כבר מתפרץ עליו. הוא מציק לילדים שיושבים בסביבתו בכיתה,ואחר כך מתלונן שאף אחד לא רוצה לשחק אתו. ההורים לא מצליחים להבין למה יואב ילד כזה מופרע? מה הם עשו כל כך לא נכון?

יואב משתתף בחוג ג'ודו, אבל רוצה להפסיק. כל שנה ההורים מעודדים אותו להירשם לחוג. כל חוג. מה שהוא רוצה. העיקר שימצא משהו שהוא אוהב. יואב בוחר משהו… לפעמים אפילו בהתלהבות…
אבל לקראת פסח הוא לא מוכן ללכת לחוג יותר. תמיד מוצא מיליון טענות. הוא פשוט מוותר בקלות. לא מצליח להתמיד בכלום.

אם תשאלו את השכן של יואב, זה שגר בבית הסמוך, זה ששומע את הצעקות והוויכוחים,
זה שרואה איך הבית של יואב כולו "על גלגלים". אם תשאלו אותו, יואב ילד מפונק מאוד.
יואב ילד חצוף וכפוי טובה שלא יודע שובע. אבל יואב לא אשם. הוא ילד חכם שמסובב את ההורים
על האצבע הקטנה. כי בבית של יואב אין גבולות. כי ההורים של יואב נותנים לו כל מה שהוא רוצה.
כי ההורים של יואב לא יודעים לחנך אותו, לא סומכים על עצמם. צריכים כל מני סדנאות ואנשי מקצוע
שיגידו להם איך להיות הורים… אם רק היו נותנים לו את יואב לחודש, לשכן הזה, הוא היה מיישר
את הילד הזה כמו סרגל!. (אגב, אם תשאלו אותי, אני אומר: מה הוא מבין בכלל?! השכן הזה של יואב).

אם תשאלו את סבתא של יואב, הוא בדיוק כמו אבא שלו. גם אבא שלו היה שובב גדול והיה לה
מאוד קשה לגדל אותו. אבל מי ידע אז לטפל בילדים כאלה? אבא שלו היה תלמיד בינוני שבילה את רוב היום
מחוץ לכיתה. על בגרויות לא היה מה לדבר בכלל. אבל הוא היה ילד טוב עם נשמה ענקית!
היום, ילדים כאלה מקבלים כל מני טיפולים והקלות. סבתא של יואב מביטה בנכדה בכאב ובחמלה:
"בוא יואבי יקירי. בוא שב ישר ותאכל. מספיק כבר להשתולל…"

 ואם תשאלו את ההורים של יואב, הם מבולבלים לגמרי. מפונק מדי? תינוקי? ילד רע? 

איך יתכן שהם הגיעו למצב הזה? הם עושים הכל לפי הספר! הם גידלו שתי בנות בהצלחה. מה הם עושים לא בסדר?!
הם כועסים על עצמם, על המורות, ועל יואב. הם מאשימים האחד את השנייה בפינוק יתר, ביותר מדי נוקשות…

זה הזמן לפנות ליעוץ ולאבחון של איש מקצוע. יתכן שיואב סובל מהפרעת קשב וריכוז,
ואם ההורים ויואב היו יודעים זאת, היה נחסך מהם סבל רב.

יואב הוא ילד אמיתי, שאת הוריו אני מלווה, ואני בטוחה שחלק מכם הקוראים מוצאים אחד או יותר מהמאפיינים
שלו מתאימים לילדיכם. לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז לא מספיקה אינטואיציה הורית רגילה.
למעשה, צריך וכדאי להשתמש בכלים של הורות מותאמת.

יואב, כמו עוד הרבה ילדים, זקוק לאבחון ולטיפול מתאים. יואב זקוק להזדמנות להראות את היכולות
הנפלאות שלו, את טוב לבו, את כישוריו הרבים, שמטושטשים כיום בתוך הקושי, הבלבול והאשמה.
יואב זקוק להזדמנות להראות לעולם את היהלום היקר שמסתתר מתחת לקליפת הסלע המחוספס.

התמונה הקלינית של ילד בעל הפרעת קשב יכולה להיות מגוונת מאוד. אין אחד שדומה לשני, כפי שאין אדם זהה לאחר.
לכן, חשובה ההתערבות של איש מקצוע מומחה בתחום, שיודע להסתכל על התמונה הכוללת
וגם על הפרטים הקטנים. אני מתכוונת לרופא נוירולוג או פסיכיאטר מומחה, כזה שאתם מקבלים
לגביו המלצות, שמכיר את התחום ומשקיע מזמנו כדי ללמוד על הילד שלכם. הרופא הוא היחיד שמוסמך
לקבוע את האבחנה הזאת. אבחון נכון הוא הצעד הראשון בהתמודדות עם הקושי.
לאחר מכן אפשר ללמוד בעזרת ייעוץ מקצועי אסטרטגיות לשיפור המצב וקידום הילד בתחום הלימודי
, החברתי, הרגשי, לשיפור האווירה בבית ולהחזרת תחושת השליטה בחיים.

דבר אחד אני יכולה להבטיח לכם: אם תתעלמו, הקשיים לא ייעלמו. הם רק יגדלו. אבל אם תסתכלו
על הקשיים באומץ ותטפלו, תוכלו להיות הורים גאים לילדים מצליחים ומאושרים.

זה הזמן לקבוע תור להערכה אצל הרופא ולהתחיל להזיז עניינים, כדי ששנת הלימודים החדשה
לא תהיה שידור חוזר של השנה שחלפה. מוזמנים לצור קשר כדי לקבוע פגישת ייעוץ לקראת 
שנת הלימודים החדשה, שבה נוכל לחשוב יחד על תכנית הפעולה שהכי מתאימה לכם.

עדיין אין תגובות

מאי 11 2015

אמנון ותמר – איך לדבר עם הילדים על ההתנהגות שלהם

מאת: נושאים: כללי

אמנון הוא איש קבע. הוא נשוי לאירית ואב לשלושה ילדים.
מאז שהוא בן 26, אמנון מתעורר כל בוקר ב- 5:30 בדיוק,
מכין לעצמו כוס קפה שחור עם חצי כפית סוכר ויוצא לריצה
של חצי שעה עם הכלב. ב – 6:20 הוא כבר במקלחת, המדים
שלו מתוחים על הקולב, ונעליו עומדות למסדר בדיוק במרכז
האריח שבפינת מיטתו. בין 6:20 ו- 6:50 אמנון מספיק להתרחץ,
להתגלח, להתלבש ולעשות סיבוב נשיקות בוקר טוב בחדרים
של שלושת ילדיו. מכיוון שאמנון משרת במרחק נסיעה של 25
דקות מהבית, הוא אפילו מכין לילדים כריכים לבית הספר ומסיע
אותם ב-7:25 בדיוק לבית הספר… טוב, לא בדיוק ב-7:25.
בעצם, אפילו לא בערך.

האמת היא שאמנון מאחר כל בוקר לעבודה. הוא מאחר בגלל
תמר, המתבגרת שלו. אם לא תמר, כולם היו מצליחים לצאת
מהבית ברוגע ובשלווה בדיוק בזמן. אבל תמר חסרת אחריות
וחסרת התחשבות. זה מה שהיא. שנים מנסים אמנון ואירית
לגרום לתמר להיות מוכנה בזמן לבית הספר! אתם מבינים מה
זה שנים?! מאז שהמשפחה הזאת זוכרת את עצמה יש בעיות
עם תמר והיציאה מהבית. הילדה בכיתה ז' וזה רק הולך ומחמיר.

הם ניסו כבר הכל: שיחות, הסברים, נדנודים, איומים, עונשים.
בשורה התחתונה, תמר יוצאת כל יום מהבית לא מסורקת ועם
פרוסה נגוסה ביד, היא שוכחת חצי מהדברים ומתווכחת עם
אמנון כל הדרך לבית הספר. איזו דרך לא נעימה להתחיל את היום! 

אמנון ואירית מאוד אוהבים את תמר כמובן. אבל זה לא יתכן שתמר
לא מסוגלת לקחת אחריות! לא יתכן שהיא מזלזלת במחויבות שלה,
וגרוע מכך, במחויבות של אחיה ושל אמנון! זה מתסכל וזה מעצבן!
אז תמר כבר יודעת שהיא חסרת אחריות וחסרת התחשבות.
היא כבר יודעת שעליה אי אפשר לסמוך ושכל בוקר הוא רק עוד
הזדמנות לפשל ולאכזב את ההורים שלה (ואת עצמה…).

תמר גם לא כל כך אוהבת כבר איך שהיא נראית, כי כל הזמן אומרים
לה כמה שהיא נראית מוזנחת כשהיא יוצאת ככה מהבית לא מסורקת.
אז איזה סיכוי כבר יש לילדה כזאת לא אחראית ואנוכית פתאום
להפוך למוצלחת? ומה יהיה איתה בעתיד? ולמה שאיתי (שלומד
שכבה מעליה) יסתכל עליה בכלל אם היא כזאת מוזנחת וגמלונית?
(זה מה שתמר חושבת כשהיא לבד עם עצמה).

אמנון ואירית רוצים שתמר תיקח אחריות. הם רוצים שתתבגר.
הם לא יודעים שבהתנהגותם הם פוגעים עוד ועוד בסיכוייה של
תמר לתקן את התנהגותה. 

Angry teenage girl and her worried mother

איך תדברו עם הילדים על התנהגותם? מה תאמרו וממה תמנעו

בכל מחיר כדי לעלות את הסיכויים שלהם להצליח, במקום לפגוע בהם?

הכלל של מיכל: התמקדו בהתנהגות ולא בילד

זהו כלל זהב שתקף כמובן עבור כל בני האדם. על אחת כמה וכמה
חשוב להקפיד עליו עם ילד שחווה במהלך יומו קשיים בתפקודים
השגרתיים. הערך העצמי של ילד עם קשיים בקשב והריכוז עומד
במבחן בפעולות הכי טריוויאליות: היציאה בבוקר לבית הספר,
ההתנסויות הלימודיות שלו בכיתה, ההתנהלות החברתית שלו בהפסקות,
הכנת שיעורי הבית ועוד. הרבה יותר מאשר אצל ילד ללא הפרעות קשב.
המשימה שלנו כהורים היא לעזור לו לשמור על ערך עצמי גבוה, גם כשקשה לו.

חשבו מה הייתם מעדיפים לשמוע מהבוס שלכם?: "שוב לא הגשת את
הדו"ח בזמן? אתה עצלן! אתה אף פעם לא מסיים שום מטלה בזמן.
אני לא רוצה אתך שום קשר יותר!" או " אני רואה שלא הספקת לסיים
את הדו"ח בזמן. האם היה לך קושי מסוים בהכנתו? האם אתה זקוק למידע
נוסף על מנת לסיים אותו? בכל מקרה, אני מבקש שהדו"ח יונח על שולחני
עד יום שלישי ובפעם הבאה בבקשה תודיע לי אם יש עיכוב בהכנת הדו"ח".

דברו עם הילד על התנהגותו והימנעו מהדבקת כינויים ומהכללות.
הפרידו בין הילד שלכם להתנהגות שלו. בדרך זו אתם שומרים על שפה מכבדת
ועל תקשורת בריאה ומקרבת ביניכם, הדימוי העצמי של הילד נשמר, הוא
אינו מרגיש מושפל ופגום, הוא מבין שביכולתו לשלוט בהתנהגות שלו ולנהוג אחרת. 

התנהגות ניתן לשנות – תכונות אישיות לא!

על ידי התמקדות בהתנהגות אתם מעבירים לו מסר שהוא מסוגל לשלוט
בחייו ועוזרים לו לפתח אחריות אישית למעשיו.

השתמשו במשפטים כמו:

  •          ההתנהגות שלך לא מקובלת עלי.
  •          המעשה שעשית פגע באחותך. זכור שבביתנו לא מקללים.
  •          אני לא מסכים שתדחוף או אחיך.

הימנעו ממשפטים כמו:

  •          אתה פשוט עצלן
  •          אתה לעולם לא תשתנה…
  •          אתה תמיד…
  •          אתה אף פעם לא…
  •          אני מרים ידיים אתך!
  •          זה כל כך אופייני לך!
  •          וכמובן חל איסור מוחלט להשתמש בביטוי "אתה ילד רע" !!!!

כל אלה פוגעניים ומעליבים. אדם נעלב ופגוע יטה להתגונן, לכעוס ולהתנגד.
אדם החש שמכבדים אותו יהיה פתוח להתבונן בעצמו ולשתף פעולה.

לסיום, כלל אצבע שמנחה אותי בבואי לדבר עם ילדיי הפרטיים:
אני שואלת את עצמי איך הייתי מרגישה אם אמי הייתה אומרת לי ….

הפוסט הזה מוקדש לאמי האהובה, שגידלה אותי באהבה ובקבלה אינסופית,
וטיפחה את נפשי ברגישות ובסבלנות שראויות להערצה. שהיוותה ומהווה גם
היום עבורי מודל הורי של הבנה, של שיתוף, של הכלה, של הכוונה וליווי ללא תנאים,
של הענקת מרחב וחופש להתפתחות ולייחודיות מתוך העצמת הטוב והנפלא שבילד.
ממנה למדתי על יושר, על יושרה ועל כנות. איתה למדתי להתגלגל מצחוק ולהשתטות
וגם להסתכל על הקשיים בעיניים, למדתי כוח פנימי ואומץ מהם. ממנה למדתי
איך להיות אישה חזקה, בת נאמנה, אמא  מסורה וחברה אמתית.

לחייך אמא יקרה שלי! שתזכי לעוד המון שנים של בריאות טובה, של אושר
ואהבה שאת ראויה להם. זכיתי להיות בתך.

עדיין אין תגובות

אפר 02 2015

10 כללים לעבור את ליל הסדר בשלום

מאת: נושאים: כללי

סדר פסח

ליל הסדר. מה שזכור לחלקנו כחוויה נעימה של אחדות ובילוי משפחתי,

זכור לאחרים כסיוט הגדול ביותר שחוו בילדותם ואף כאירוע טראומטי

שהשאיר צלקות גדולות בנפש והשפיע עליהם לכל החיים.

תחשבו לרגע. אם ניגש להגדרה הפורמלית והבסיסית ביותר, הפרעת קשב מאופיינת ב:

  • אימפולסיביות – בליל הסדר יש סדר! קוראים בהגדה סיפור אחרי סיפור.
    לא מדלגים ולא מוותרים. כל אחד מדבר בתורו או גרוע מזה, אחד בעיקר מדבר
    והילד שלנו עם הפרעת קשב צריך להתאפק ולא להפריע ולא להגיד שום דבר
    מכל הדברים שקופצים לו לראש. אנחנו נדרשים לשבת זמן ממושך ביותר
    ולהתאפק לא לגעת באוכל המונח לפנינו על השולחן, המון גירויים לא שגרתיים
    מונחים לפנינו: מצות, הכוס של אליהו, קערת הסדר, שתייה, כלים מעניינים,
    כוסות וסכום יפים ומבריקים ש"מזמינים" אותנו לגעת בהם…
  • היפראקטיביות – נו, באמת. שעה וחצי של ישיבה מנומסת ללא תזוזה!
    אז מה אם ליל הסדר? הילד שלנו עם הפרעת קשב מתקשה לשבת בשקט
    ולא לזוז ביום לימודים שגרתי, אז פתאום בליל הסדר הפרעת הקשב שלו
    תיעלם והוא ישב כמו מלאך? זהו, שלא.
  • קשיים בקשב והריכוז – נהדר! רק זה היה חסר לנו. לשבת במשך שעה
    ארוכה לשמוע סיפור שהילד בכלל לא ביקש לשמוע, ואת רובו הוא לא מבין
    בכלל, בהקשבה מלאה ובעניין רב. קשה לו לעקוב אחרי משפט אחד פשוט
    שלנו עם בקשה לאסוף את הנעליים שלו לחדר אחרי שהוא מסיים שיעורי בית
    והערב פתאום יהיה דוגמה ומופת ליכולת הקשב האנושית…

עכשיו, אחרי שיישרנו קו לגבי מורכבות האתגר של ליל הסדר עבור הילדים שלכם,
הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולהם לעבור את ליל הסדר בשלום:

  1. הכינו את עצמכם עם ציפיות ראליות לגבי הילד שלכם והתפקוד שלו
    באירוע מסוג זה
    ותעשו לעצמכם חיסון מנטלי. זה הילד שלכם! הוא פעלתן
    וחסר מנוחה ומתפרץ ומשתעמם בקלות ונוגע בכל דבר וקשה לו להסתגל
    במהירות לשינויים ולכן יש סיכויי שיהיו עניינים על הרקע הזה גם בליל הסדר.
    אבל הוא גם ילד נפלא עם לב גדול ורצון עז למלא אחר הצפיות שלכם.
    הוא לא הולך להתנהג בצורה מושלמת כמו הילד המושלם של הדודה, רק כי
    הערב כל המשפחה נמצאת שם ובודקת אתכם ואת הילד "הלא מחונך וחסר
    הרסן" שלכם בזכוכית מגדלת. הציפייה הלחוצה שלכם שהילד יהפוך את עורו
    ויהיה פתאום דוגמה ומופת להתנהגות של ילד ללא הפרעת קשב, היא יוצרת
    בעצמה מתח גדול שרק מכביד עליו ועל היכולת שלו לאסוף את עצמו ומחמיר
    את ההתנהגות. שחררו!
    אפשרו לילד שלכם לחוש שאתם רגועים לגביו ומקבלים אותו כמו שהוא.
    אם תעבדו רק על הנקודה הזאת, עשיתם 80% מהעבודה.
  2. שוחחו עם הילד מחר יום לפני, בזמן רגוע. ספרו לו בדיוק מה הולך להיות במהלך הסדר:
    כולם מתיישבים סביב השולחן, קוראים בהגדה לפי התור, מברכים
    (תנו דוגמאות והסבירו מה מצופה ממנו בזמן שמברכים ), שרים כולם יחד.
    הסדר הוא ארוך ולוקח הרבה זמן עד שמגיע זמן האוכל.
    התייעצו אתו ואפשרו לו לבחור פתרונות שיעזרו לו לאסוף את עצמו.
    ילד צעיר יכול לקחת הגדה לצביעה, משחק קטן ושקט או חפץ קטן שיאפשר לו
    "להיתעקס עם הידיים" ולשמור כך על עניין וריכוז. בכל מקרה תאמו ציפיות לגבי
    מה מותר ומה אסור לעשות בשולחן, לפי מה שנכון לכם ומשפחה שלכם (מותר
    לקחת חתיכת מצה לכרסום, מותר לשאול את ההורה שאלות, אסור להביא
    מכשירים אלקטרוניים לשולחן וגם אסור לשחק בהם מחוץ לשולחן עד אחרי
    הארוחה, אסור לצעוק, אסור לקום ללא רשות ואסור להתרוצץ).
  3. חווית הקריאה הפומבית יכולה להיות מאוד קשה ואף טראומטית
    עבור ילדים עם הפרעת קשב. עודדו את הילד לקחת חלק בקריאת ההגדה,
    אבל אל תכריחו אותו אם הוא לא מוכן לכך.
    מומלץ לבחור מראש את קטעי הקריאה שלו ולהתאמן בבית מספר פעמים.
    חזקו את הילד על הקריאה והימנעו מלהביע אכזבה אם הוא בוחר שלא
    לקחת חלק. הדבר רק יפגע בביטחון שלו ויחריף את הקושי שלו בעתיד.
  4. אם מתאפשר, כדאי לקבוע אתו מראש את מקום הישיבה, על מנת שיגיע
    לשלוחן מוכן. רצוי שישב על יד אחד ההורים ואף כדאי שההורה יעזור
    לו לעקוב אחרי הקריאה והנעשה בסדר. כדאי לבחור מקום שנוח לקום ממנו
    מבלי להפריע לאחרים ועדיף שיהיה בו מרחב ולא תחושת דחק וצפיפות.
  5. קראו היטב את המשפט הבא: אם הילד יידע שאתם מבינים את הקושי שלו
    לשבת לאורך זמן ותהיה לו לגיטימציה מצדכם לקום להפוגות כאשר הוא
    ירגיש בכך צורך, הוא יצליח להאריך את זמני הישיבה שלו סביב השולחן
    ולקצר משמעותית את זמני ההפוגה שלו מחוץ לשולחן – אם יקום ממנו בכלל.

    תאמרו בצורה עניינית ולא שיפוטית: "אני יודע שאולי יהיה לך קשה
    לשבת כל כך הרבה זמן. אם תרגיש שאתה משתעמם מדי ואתה כבר
    לא יכול לשבת, אם תראה שאתה מתחיל להתעצבן או לזוז הרבה, כדאי
    שתקום להפוגה קצרה מכל הרעש וההמולה ואחרי זה תחזור לשולחן".
    קבעו יחד איתו כללים להפוגות מבוקרות: קום רק אחרי שאמרת לי "אני תכיף חוזר",
    נבחר כעת מקום אליו תלך בהפוגה (חדר אחר, מרפסת, פינה שקטה),
    חזור לשולחן אחרי 5 או 10 דקות (אפשר לכוון סטופר בשעון או בטלפון.
    אבל חשוב לתחום את ההפוגה בזמן כדי שהילד ידע שהוא צריך לחזור לשולחן).

    היו מכוונים אל הילד שלכם ולצרכיו ולא אל המבטים של האורחים האחרים.
    ברגעים כמו אלה, הילד שלכם מרגיש במבחן והוא צריך אתכם לצידו ולא נגדו.
  6. כפי שמומלץ לגבי כולנו, הקפידו לתת לילד משהו קטן לאכול כדי שלא
    יגיע רעב לשולחן הסדר. ילד רעב הוא ילד עצבני, לא שקט ולא קשוב.
    רצוי להדריך את הילד לגבי מה ומתי מותר לאכול מהדברים שעל השולחן.
  7. הרבה ילדים עם הפרעת קשב מתלכלכים בארוחות. זה לא יהיה שונה
    בארוחת ליל הסדר. אנא אל תעשו מזה עניין גדול והימנעו מנזיפות והערות פומביות
    על אופן האכילה של הילד. זה משפיל ומביך ואינו תורם דבר ללמידה שלו
    לאכול מבלי להתלכלך.
  8. ילדים עם רגישות תחושתית ירגישו מאוד לא בנוח עם בגדים מהודרים
    הכוללים כפתורים, תחרה, קשירות ומרקמים קשיחים. שימו לב שזה בלבד
    עלול לגרום לאי שקט ולעצבנות. הקפידו על לבוש נוח או קחו בגדים נוחים להחלפה.
  9. אפשרו לילד שלכם להרגיש בנוח. עשו עבודה עם עצמכם לא להתרגש
    מההתנהגות שלו, לא לעשות ממנה עניין ולא לחשוף אותו בפני כולם.
    השתדלו לאפשר לו להרגיש חופשי, ואם יש לכם משהו לומר, קראו לו הצידה
    בנימוס ושוחחו איתו בארבע עיניים.

10. הכי חשוב: אל תשכחו לעודד ולשבח אותו לאורך כל הערב:
– אתה יושב כל כך יפה וקורא בהגדה!
– אני רואה שאתה עושה מאמץ להקשיב ולהשתתף. אני גאה בך.
– שמת לב שאתה מאבד סבלנות ועשית לעצמך הפוגה בדיוק כמו שסיכמנו. אתה בוגר ואחראי.
– תענוג לשבת אתך בשולחן הסדר.  

מאחלת לכם ליל סדר רגוע ומאושר וחג פסח שמח!


סדר פסח

 

 

עדיין אין תגובות

הבא »