אפר 30 2017

ילד עצמאי

לפני כמה ימים חגגנו את יום העצמאות ה-70 למדינתנו הקטנה

והמיוחדת ומטבע הדברים, הדיון סביב ערך העצמאות מתעורר

ועולה בהרבה הקשרים.

זו הזדמנות מצוינת גם עבורנו לדבר קצת על עצמאות

הילדים. הרבה הורים מבקשים לדעת איך ללמד את הילדים

להתנהל באופן עצמאי יותר ולקחת אחריות (על ניהול הזמן,

על המטלות, על ניקיון וטיפוח עצמי, ועוד).

ההורים מצפים, ובצדק, שהילד יקח יוזמה ויתכונן לבד לחוג,

יכין מערכת, או יתלבש לבד בבוקר (כל אחד בהתאם לגילו),

אבל זה לא קורה, והם מוצאים את עצמם מנדנדים לילדים

ומנהלים אותם כדי שיבצעו את הפעולות הכי פשוטות

שבשגרה.

 

העניין עם עצמאות הוא, שמה שאתם עושים היום קובע

איזה ילד תקבלו מחר, איזה אדם הילד הזה צומח להיות.

ילדים, במיוחד ילדים עם הפרעת קשב, לא נולדים יודעים

עצמאות מהי, מחויבות ואחריות מהן. זה לא שפתאום מחר

בבוקר הילד יקום ויהיה עצמאי כי ככה החלטתם.

העצמאות של הילדים תלויה בכם במידה רבה מאוד.

 

לפני שמתחילים לדבר על התנהגות הילדים, כדאי

שתשאלו את עצמכם איפה אתם בסיפור.

האם אתם מאפשרים לילדים לפתח עצמאות,

או אולי אתם מפריעים להם בדרך?

האם אתם מאמינים שהילדה שלכם מסוגלת לבצע

את הדברים לבד, האם אתם סומכים עליה שתצליח?

איזה דברים שהילד שלכם יודע לעשות לבד, אתם

ממשיכים לעשות במקומו? כמה אתם נכנעים לבקשות

ולתחנונים שלה לעשות את הדברים במקומה וכמה

קשה לכם לשאת את התסכול של הילדה, כשלא מצליח לה,

ואתם רצים להציל את המצב, רק כדי למנוע

ממנה את התסכול או את תחושת הכישלון?

 

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא טוענת כאן שאתם

צריכים "לזרוק אותם למים" ולא להביט לאחור.

יש לכם תפקיד מאוד משמעותי בפיתוח העצמאות של

הילדים שלכם. אבל יכול להיות שהתפקיד הזה מעט

שונה ממה שאתם עושים כיום.

 

ילדים עם הפרעת קשב הם הרבה פעמים יותר תלויים

בנו מאשר ילדים אחרים והם מתקשים לפתח עצמאות,

גם בגילאים בוגרים. המאפיין הזה עלול ליצור מעגל קסמים:

הילד יותר תלותי ולא "לוקח את עצמאותו בידיים",

ההורים מבינים שהם חייבים להתערב כדי שהילד יתפקד.

הם נכנסים לתמונה ומנסים לנהל את הילד סביב

המשימה, אבל הילד לא מגיב כמצופה וזה פשוט לא מתניע…

בסוף, ההורים מרגישים שאין ברירה. הם תופסים פיקוד,

הילד זז הצידה והם עושים את הדברים במקומו… וחוזר חלילה.

איך ילמד הילד לתפקד באופן עצמאי, אם הוא לא נדרש לכך?

איך הוא יאמין שהוא מסוגל לתפקד באופן עצמאי, אם ההורים

משדרים לו שהם צריכים לנהל אותו משום שהוא לא מסוגל לבד?

 

כמה דוגמאות קטנות לצורך ההמחשה:

– הילד בכיתה ד' וההורים שלו עדיין מלבישים אותו בבוקר,
כי הוא לא מצליח להתעורר וקשה לו להתארגן… ואם הם
לא מלבישים אותו, הוא מעכב את כל המשפחה.

– אמא מתעצבנת ומקטרת תוך כדי שהיא כותבת את
עבודת השורשים במלואה, בזמן שהילדה יושבת לצידה
חסרת אונים ומוטיבציה ולא תורמת אפילו מילה אחת.

– אמא מגלה דרך הווטסאפ הכיתתי שיש לילד מבחן בהיסטוריה.
היא מחפשת באינטרנט חומרים לחזרה ומדפיסה. היא צריכה
לשכנע את הילד להתכונן למבחן ואף לקבוע מתי ואיך הוא
יתכונן. (לרוב זה כרוך בנדנודים ומאבקים והרבה כעס).

 

אתם רוצים לסייע לילדים שלכם לפתח עצמאות? התפקיד 

שלכם הוא לא לעשות במקומם, אלא לעמוד לצידם לצורך תיווך

והדרכה. ברור לי שיותר קל לעשות בעצמכם ודי. במקום להשקיע

ים של אנרגיה במריבות ונדנודים… אבל האם זה מקדם את הילד

ומסייע לו לפתח עצמאות, כדי שנוכל בעתיד להתנתק מהתלות

הזאת ולשחרר אותו לעולם? התשובה היא לא.

נכון, הדרך שאני מציעה דורשת יותר מודעות ויותר עבודה. אבל

בפועל, היא חוסכת המון אנרגיה, שאתם משקיעים היום במאבקים

האינסופיים, בכעס ובתסכול. אז במקום להמשיך לעשות

במקומם ולכעוס עליהם, תהיו שם כדי להנחות, להדריך ולאפשר.

עזרו לילדים שלכם לפתח עצמאות ותחושת מסוגלות וקבלו

אנשים שמנהלים את עצמם… והרבה מאוד זמן פנוי…

 

הנה כמה דגשים שיעזרו לכם לחזק תהליך פיתוח העצמאות 

של הילדים:

 

  1. אם רוצים שזה יצליח, חשוב שתעבדו על העמדה שלכם.
  • הניחו לכעס והתסכול שלכם מכך שהילד לא מספיק עצמאי
    לטעמכם. זה לא מועיל וזה סתם מעיב על היחסים ביניכם.
  • כולנו לומדים מההתנסויות שלנו בחיים. אתם צריכים
    לאפשר לילדים להתנסות, גם כשקשה להם. בכל פעם
    שאתם בוחרים לעשות במקומם כדי למנוע מהם סבל
    ותסכול, אתם פוגעים בביטחון שלהם וביכולת שלהם לפתח
    עצמאות ואחריות.
  • רדו מהציפיות והסטנדרטים הגבוהים שלכם. זה לא צריך להיות
    מושלם בפעם הראשונה. עדיף שהילדה תלך לבית הספר
    היום עם מכנסיים וחולצה לא תואמים, מאשר שתמשיכו
    להכין לה בגדים עד כיתה ט', (ואז היא תתקשה בקבלת
    החלטה פשוטה, כמו מה ללבוש מתחת לתלבושת בית הספר).
  • שחררוווווווווו !!!!! בכל מקום שאתם יכולים, שחררו מהלחץ
    והצורך שלכם לשלוט בילד, במצב ובדרך שבה הוא מבצע
    את הדברים. הילד שלכם הוא לא אתם. ש-חר-רו .
  • זכרו: הילד שלכם זקוק לאמונה ולתמיכה שלכם.
    אם אתם לא מאמינים שהוא מסוגל לגדול ולפתח עצמאות,
    יהיה לו מאוד קשה להאמין בעצמו ולהצליח.
  1. שתפו את הילד בציפייה שלכם. הסבירו בדיוק למה אתם 
    מצפים. "מהיום, אתה תתכונן לבד לחוג. כל יום שני ורביעי,
    תהיה מוכן בשעה 16:45".
  2. וודאו שהילד יודע מה עושים ואיך בדיוק עושים. שום דבר
    אינו מובן מאליו עבור ילדי ADHD. הימנעו מלהכתיב ולתת
    הוראות. הלמידה מתרחשת כאשר הילדים מאמצים את המוח
    שלהם בתהליך. שאלו שאלות מכוונות ועודדו את הילד לתכנן
    בראש את הפעולות שיש לבצע: – החוג מתחיל ב17:00 אנחנו צריכים לצאת מהבית ב16:45.
    מה אתה צריך לעשות כדי להיות מוכן לחוג?
    – ללבוש חליפת ג'ודו…
    – בדיוק. ומה עוד אתה לוקח בדרך כלל לחוג?
    – בקבוק מים.
    – מעולה. כמה זמן אתה חושב שלוקח לך ללבוש את מדי הג'ודו?
    – לא יודע…
    – או קיי, אז היום נפעיל סטופר ונראה כמה זמן לוקח לך. לפי זה נדע…
    (או לחילופין)
    – אני חושב שלוקח לי עשר דקות.
    – או קיי. אם אתה צריך להיות מוכן ב16:45, מתי אתה צריך להתחיל להתכונן?
    עדיף שתיקח כמה דקות ספייר לפיפי וכו.
    – אני צריך להתחיל להתכונן ב16:30.
    – יופי. מה תעשה כדי לזכור שאתה צריך להתחיל להתכונן?
    אתה צריך ממני עזרה בעניין הזה?
    – אשים לי תזכורת, אבל עדיף שאת תזכירי לי גם.
    – בסדר גמור. בוא שים לך (עכשיו, יחד אתכם) תזכורת חוזרת לשעה 16:30
    אני אתזכר אותך כמה דקות לפני הזמן, פעם אחת בלבד.
  3. עודדו וחזקו את הילדים כל הזמן, גם אם הם לא הצליחו 
    עדיין לעמוד במשימת העצמאות שלהם. העידוד שלכם הוא
    הדלק שהם זקוקים לו כדי להאמין בעצמם ולהמשיך לנסות.
    חזקו אותם על הנכונות, על המאמץ שאתם רואים שהם עשו,
    על כך שהם עשו, גם כשהיה להם מאוד לא נוח ומתסכל ועל
    כך שהם לא הרימו ידיים ומצאו פתרון, גם כאשר היה להם קשה.
  4. אחרון חביב. כמו תמיד. היו עקביים!
    אם החלטתם שהילד נועל נעליים לבד, קחו בחשבון את הזמן
    שלוקח לו לנעול והיערכו בהתאם. אם אתם רוצים שהילדה
    תכין מערכת לבד, למדו אותה, הדריכו אותה ואל תעשו במקומה.
    סכמו איתה שהיא מכינה מערכת מיד עם סיום השיעורים ועמדו
    על כך שזה יקרה, כדי שלא תצטרכו למצוא את עצמכם מכינים
    מערכת במקומה בשעה 22:00, עם ילדה מעולפת על המיטה
    ואתם רוטנים, מאיימים ומענישים.

** כמובן שמותר לפעמים לעזור, כאשר אתם רואים
שיש צורך. המפתח הוא במינון. האם ה"מדי פעם" שלכם
הופך לשגרה?**

קדימה לעבודה. משימה קטנה לשבוע העצמאות:

מהו הדבר האחד בו אתם יכולים לאפשר יותר עצמאות לילדים שלכם? 

 

עצמאות של עם מתחילה העצמאות אישית. אז שיהיה לנו עצמאי ושמח!

מיכל

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות