אוג 12 2015

אלף פנים ליואב – התמונה הקלינית של ילד ADHD

ההורים של יואב בן ה-10 נואשים.
ילד נבון ויפה תואר, יש לו כל מה שצריך כדי להצליח: אינטליגנציה גבוהה, המון יכולות וכישורים,
משפחה אוהבת, בית חם. אבל החיים עם יואב בבית הם בגדר גיהינום. מגיל צעיר גילה יואב עניין בכל דבר.

הוא תמיד היה ילד סקרן. בכל דבר יואב מתעניין. גם בשיחות של המבוגרים הוא מתעניין… ומתערב…

הבעיה היא שהסקרנות הזאת מסוכנת. אין ליואב שיקול דעת! הוא כאילו לא יודע פחד.
פעם אחת הוא רצה לבדוק אם הוא יכול לגעת בתקרה עם קצות האצבעות אז הוא הערים שרפרף
על כיסא מחשב עם גלגלים, בסמוך לחלון הפתוח בקומה החמישית. הילד טיפס, הכיסא הסתובב,
השרפרף התנדנד ויואב כמעט נפל מהחלון! מאז שהוא תינוק נמצאים ההורים שלו בכוננות שיא.

יואב מרבה ליפול ולהיפצע, הוא מפיל ושופך ומקלקל כל הזמן בלי הפסקה. עד שהגיע לגן חובה
הספיק יואב לבלות בחדר מיון שמונה פעמים: הוא בלע סוללה, נדקר ממזלג, נפל מהספרייה
(כן, הוא היה על המדף הגבוה בספרייה, מחפש מחבוא מתאים לגולות שלו), שבר את הרגל ומה לא…
וכל זה תחת השגחה מלאה של מבוגר (ומי שלא חווה כזה "יואב" שלא יתאמץ להבין, ושגם לא יטרח לשפוט).

יואב כבר לא רוצה ללמוד. למען האמת, גם המורות כבר לא כל כך רוצות שיואב ילמד בכיתה שלהן…
הוא ילד חכם שלא מוכן להשקיע בלימודים בכלל. הוא דוחה כל דבר לרגע האחרון ומתעצל לבצע
את המוטל עליו. אמא שלו צריכה לשבת לו על הראש כדי שיכין שיעורים.
כל יום יש מריבות בבית סביב שיעורי הבית. אבל הציונים שלו טובים מאוד… אם הוא רק היה משקיע טיפה…

Boy confronts his mother

המורות מתלוננות שהוא לא מפסיק לפטפט, להתפרץ, להתחצף, להפריע. הילדים קוראים לו "חופר". 

גם בבית הוא מדבר ללא הפסקה. אנשים אומרים שיואב חסר התחשבות וילדותי. לעיתים קרובות הוא מוצא את עצמו "מתפוצץ" על האחיות שלו, על ההורים, על חברים לכיתה. מספיק שילד נגע לו בטעות בחולצה, ויואב כבר מתפרץ עליו. הוא מציק לילדים שיושבים בסביבתו בכיתה,ואחר כך מתלונן שאף אחד לא רוצה לשחק אתו. ההורים לא מצליחים להבין למה יואב ילד כזה מופרע? מה הם עשו כל כך לא נכון?

יואב משתתף בחוג ג'ודו, אבל רוצה להפסיק. כל שנה ההורים מעודדים אותו להירשם לחוג. כל חוג. מה שהוא רוצה. העיקר שימצא משהו שהוא אוהב. יואב בוחר משהו… לפעמים אפילו בהתלהבות…
אבל לקראת פסח הוא לא מוכן ללכת לחוג יותר. תמיד מוצא מיליון טענות. הוא פשוט מוותר בקלות. לא מצליח להתמיד בכלום.

אם תשאלו את השכן של יואב, זה שגר בבית הסמוך, זה ששומע את הצעקות והוויכוחים,
זה שרואה איך הבית של יואב כולו "על גלגלים". אם תשאלו אותו, יואב ילד מפונק מאוד.
יואב ילד חצוף וכפוי טובה שלא יודע שובע. אבל יואב לא אשם. הוא ילד חכם שמסובב את ההורים
על האצבע הקטנה. כי בבית של יואב אין גבולות. כי ההורים של יואב נותנים לו כל מה שהוא רוצה.
כי ההורים של יואב לא יודעים לחנך אותו, לא סומכים על עצמם. צריכים כל מני סדנאות ואנשי מקצוע
שיגידו להם איך להיות הורים… אם רק היו נותנים לו את יואב לחודש, לשכן הזה, הוא היה מיישר
את הילד הזה כמו סרגל!. (אגב, אם תשאלו אותי, אני אומר: מה הוא מבין בכלל?! השכן הזה של יואב).

אם תשאלו את סבתא של יואב, הוא בדיוק כמו אבא שלו. גם אבא שלו היה שובב גדול והיה לה
מאוד קשה לגדל אותו. אבל מי ידע אז לטפל בילדים כאלה? אבא שלו היה תלמיד בינוני שבילה את רוב היום
מחוץ לכיתה. על בגרויות לא היה מה לדבר בכלל. אבל הוא היה ילד טוב עם נשמה ענקית!
היום, ילדים כאלה מקבלים כל מני טיפולים והקלות. סבתא של יואב מביטה בנכדה בכאב ובחמלה:
"בוא יואבי יקירי. בוא שב ישר ותאכל. מספיק כבר להשתולל…"

 ואם תשאלו את ההורים של יואב, הם מבולבלים לגמרי. מפונק מדי? תינוקי? ילד רע? 

איך יתכן שהם הגיעו למצב הזה? הם עושים הכל לפי הספר! הם גידלו שתי בנות בהצלחה. מה הם עושים לא בסדר?!
הם כועסים על עצמם, על המורות, ועל יואב. הם מאשימים האחד את השנייה בפינוק יתר, ביותר מדי נוקשות…

זה הזמן לפנות ליעוץ ולאבחון של איש מקצוע. יתכן שיואב סובל מהפרעת קשב וריכוז,
ואם ההורים ויואב היו יודעים זאת, היה נחסך מהם סבל רב.

יואב הוא ילד אמיתי, שאת הוריו אני מלווה, ואני בטוחה שחלק מכם הקוראים מוצאים אחד או יותר מהמאפיינים
שלו מתאימים לילדיכם. לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז לא מספיקה אינטואיציה הורית רגילה.
למעשה, צריך וכדאי להשתמש בכלים של הורות מותאמת.

יואב, כמו עוד הרבה ילדים, זקוק לאבחון ולטיפול מתאים. יואב זקוק להזדמנות להראות את היכולות
הנפלאות שלו, את טוב לבו, את כישוריו הרבים, שמטושטשים כיום בתוך הקושי, הבלבול והאשמה.
יואב זקוק להזדמנות להראות לעולם את היהלום היקר שמסתתר מתחת לקליפת הסלע המחוספס.

התמונה הקלינית של ילד בעל הפרעת קשב יכולה להיות מגוונת מאוד. אין אחד שדומה לשני, כפי שאין אדם זהה לאחר.
לכן, חשובה ההתערבות של איש מקצוע מומחה בתחום, שיודע להסתכל על התמונה הכוללת
וגם על הפרטים הקטנים. אני מתכוונת לרופא נוירולוג או פסיכיאטר מומחה, כזה שאתם מקבלים
לגביו המלצות, שמכיר את התחום ומשקיע מזמנו כדי ללמוד על הילד שלכם. הרופא הוא היחיד שמוסמך
לקבוע את האבחנה הזאת. אבחון נכון הוא הצעד הראשון בהתמודדות עם הקושי.
לאחר מכן אפשר ללמוד בעזרת ייעוץ מקצועי אסטרטגיות לשיפור המצב וקידום הילד בתחום הלימודי
, החברתי, הרגשי, לשיפור האווירה בבית ולהחזרת תחושת השליטה בחיים.

דבר אחד אני יכולה להבטיח לכם: אם תתעלמו, הקשיים לא ייעלמו. הם רק יגדלו. אבל אם תסתכלו
על הקשיים באומץ ותטפלו, תוכלו להיות הורים גאים לילדים מצליחים ומאושרים.

זה הזמן לקבוע תור להערכה אצל הרופא ולהתחיל להזיז עניינים, כדי ששנת הלימודים החדשה
לא תהיה שידור חוזר של השנה שחלפה. מוזמנים לצור קשר כדי לקבוע פגישת ייעוץ לקראת 
שנת הלימודים החדשה, שבה נוכל לחשוב יחד על תכנית הפעולה שהכי מתאימה לכם.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות