ארוחת חג אצל סבתא. מה שזכור לחלקנו כחוויה נעימה של אחדות ובילוי משפחתי, זכור לאחרים כסיוט הגדול ביותר שחוו בילדותם ואף כאירוע טראומטי שהשאיר צלקות גדולות בנפש והשפיע עליהם לכל החיים.

המתח מתחיל כבר כמה ימים קודם. אתם עושים לילד שיחת הכנה. מסבירים לו איך להתנהג בארוחת החג. אומרים לו שאתם סומכים עליו (אבל זה ממש לא נכון). בסוף מקנחים עם איזו הבטחה לפרס עסיסי אם יתנהג יפה, או איום קיצוני שאפילו אתם לא מאמינים שתקיימו (משהו כמו "לא יהיה לך טלפון עד סוף חייך" או "אם תעשה בעיות, תשכח מהטיול ללונדון!").

אתם יודעים בדיוק איך הערב הזה יתנהל ואיך הוא ייגמר. הילד בטוח ימצא על מה להתעקש ולבכות בדרך לארוחה, כדי שכולם יגיעו כועסים ועצבניים ומאותו הרגע, הוא יעשה הכל כדי להרוס את הארוחה המשפחתית עד עפר.

הוא יריב עם בני הדודים שלו, לא יגיע לשולחן גם אחרי הקריאה השמינית ואז יגיע ויעשה סקנדל כי תפסו לו את המקום.

ברוב המוחלט של המקרים, הקשיים האלה שנראים כ"בעיות התנהגות" או "חוסר גבולות", נובעים מהפרעת הקשב של הילדון שלכם. אבל זה לפוסט אחר. בשורה התחונה, הפרעת הקשב של הילדים נמצאת שם איתם בכל תחומי חייהם והיא לא יוצאת לחופש בחגים וחשוב לזכור שארוחת החג עם המשפחה המורחבת היא לא הזירה הנכונה לצפות בה להתנהגות מופתית של ילד מהפרסומות.

הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולהם לעבור את ארוחות החג בשלום:

1. הכינו את עצמכם עם ציפיות ראליות לגבי הילד שלכם והתפקוד שלו
   באירוע מסוג זה ותעשו לעצמכם חיסון מנטלי. זה הילד שלכם! הוא פעלתן
   וחסר מנוחה ומתפרץ ומשתעמם בקלות ונוגע בכל דבר וקשה לו להסתגל
   במהירות לשינויים ולכן יש סיכויי שיהיו עניינים על הרקע הזה גם בערב החג.

אבל הוא גם ילד נפלא עם לב גדול ורצון עז למלא אחר הצפיות שלכם.
הוא לא הולך להתנהג בצורה מושלמת כמו הילד המושלם של הדודה, רק כי הערב כל המשפחה נמצאת שם ובודקת אתכם ואת הילד "הלא מחונך וחסר הרסן" שלכם בזכוכית מגדלת. הציפייה הלחוצה שלכם שהילד יהפוך את עורו ויהיה פתאום דוגמה ומופת להתנהגות של ילד ללא הפרעת קשב, יוצרת בעצמה מתח גדול שרק מכביד עליו ועל היכולת שלו לאסוף את עצמו ומחמירה את ההתנהגות. שחררו!
אפשרו לילד שלכם לחוש שאתם רגועים לגביו ומקבלים אותו כמו שהוא. אין צורך שתדברו על כך בהרחבה. העיסוק בנושא ואמירות כמו "אני סומכת עליך שתתנהג יפה" משדרוים שאנחנו לא סומכים עליהם ומצפים לצרות. אם תעבדו רק על הנקודה הזאת, עשיתם 80% מהעבודה.

1. שוחחו עם הילד מחר יום לפני, בזמן רגוע. ספרו לו בדיוק מה הולך להיות במהלך האירוע:
   כולם מתיישבים סביב השולחן, מברכים (תנו דוגמאות והסבירו מה מצופה ממנו בזמן שמברכים) ורק אחרי כן אוכלים.
   התייעצו אתו ואפשרו לו לבחור פתרונות שיעזרו לו לאסוף את עצמו. 
   מה מותר ומה אסור לעשות בשולחן, לפי מה שנכון לכם ומשפחה שלכם (מותר לקחת חתיכת לחם לכרסום, מותר לשאול את ההורה שאלות, אסור להביא מכשירים אלקטרוניים לשולחן וגם אסור לשחק בהם מחוץ לשולחן עד אחרי הארוחה, סביב השולחן נמנע מצעקות ומותר לקום רק ברשות)
2. אם מתאפשר, כדאי לקבוע אתו מראש את מקום הישיבה, על מנת שיגיע
   לשלוחן מוכן. רצוי שישב על יד אחד ההורים. כדאי לבחור מקום שנוח לקום ממנו מבלי להפריע לאחרים ועדיף שיהיה בו מרחב ולא תחושת דחק וצפיפות.
3. קראו היטב את המשפט הבא: אם הילד יידע שאתם מבינים את הקושי שלו
   לשבת לאורך זמן ותהיה לו לגיטימציה מצדכם לקום להפוגות כאשר הוא
   ירגיש בכך צורך, הוא יצליח להאריך את זמני הישיבה שלו סביב השולחן
   ולקצר משמעותית את זמני ההפוגה שלו מחוץ לשולחן – אם יקום ממנו בכלל.
   תאמרו בצורה עניינית ולא שיפוטית: "אני יודע שאולי יהיה לך קשה
   לשבת כל כך הרבה זמן. אם תרגיש שאתה משתעמם מדי ואתה כבר
   לא יכול לשבת, אם תראה שאתה מתחיל להתעצבן או לזוז הרבה, כדאי
   שתקום להפוגה קצרה מכל הרעש וההמולה ואחרי זה תחזור לשולחן".
   קבעו יחד איתו כללים להפוגות מבוקרות: קום רק אחרי שאמרת לי "אני תכיף חוזר",
   נבחר כעת מקום אליו תלך בהפוגה (חדר אחר, מרפסת, פינה שקטה),
   חזור לשולחן אחרי 5 או 10 דקות (אפשר לכוון סטופר בשעון או בטלפון.
   אבל חשוב לתחום את ההפוגה בזמן כדי שהילד ידע שהוא צריך לחזור לשולחן).
   היו מכוונים אל הילד שלכם ולצרכיו ולא אל המבטים של האורחים האחרים.
   ברגעים כמו אלה, הילד שלכם מרגיש במבחן והוא צריך אתכם לצידו ולא נגדו.
4. כפי שמומלץ לגבי כולנו, הקפידו לתת לילד משהו קטן לאכול כדי שלא 
   יגיע רעב לשולחן החג. ילד רעב הוא ילד עצבני, לא שקט ולא קשוב.
   רצוי להדריך את הילד לגבי מה ומתי מותר לאכול מהדברים שעל השולחן.
5. הרבה ילדים עם הפרעת קשב מתלכלכים בארוחות. זה לא יהיה שונה
   בארוחת החג. אנא אל תעשו מזה עניין גדול והימנעו מנזיפות והערות פומביות על אופן האכילה של הילד. זה משפיל ומביך ואינו תורם דבר ללמידה שלו לאכול מבלי להתלכלך.
6. ילדים עם רגישות תחושתית ירגישו מאוד לא בנוח עם בגדים מהודרים
   הכוללים כפתורים, תחרה, קשירות ומרקמים קשיחים. שימו לב שזה בלבד
   עלול לגרום לאי שקט ולעצבנות. הקפידו על לבוש נוח או קחו בגדים נוחים להחלפה.
7. אפשרו לילד שלכם להרגיש בנוח. עשו עבודה עם עצמכם לא להתרגש
   מההתנהגות שלו, לא לעשות ממנה עניין ולא לחשוף אותו בפני כולם.
   השתדלו לאפשר לו להרגיש חופשי, ואם יש לכם משהו לומר, קראו לו הצידה בנימוס ושוחחו איתו בארבע עיניים.

10. הכי חשוב: אל תשכחו לעודד ולשבח אותו לאורך כל הערב:
    – אתה יושב כל כך יפה בשולחן!
    – אני רואה שאתה עושה מאמץ להקשיב ולהשתתף. אני גאה בך.
    – שמת לב שאתה מאבד סבלנות ועשית לעצמך הפוגה בדיוק כמו שסיכמנו. אתה בוגר ואחראי.
    – תענוג לשבת אתך בשולחן החג.

מאחלת לכם חג שמח ושנה מלאה רגעים נפלאים ונחת מהילדים!

כתובת טרקבק | RSS תגובות